טרשת עורקים מתפתחת מוקדם בילדות, פעילות גופנית יכולה להשפיע בצורה חיובית על תהליך זה. מטרת מחקר זה הייתה להעריך את הקשרים של פעילות גופנית הנמדדת בצורה אובייקטיבית ומקבץ גורמי סיכון למחלה קרדיווסקולרית בילדים ועל בסיס ניתוח זה לגזור הנחיות חדשות לביצוע פעילות גופנית בילדים ובמתבגרים.

הנחיות בנוגע לביצוע פעילות גופנית בצעירים נוסדו לראשונה ב-1988 על ידי American College of Sports Medicine. ההנחיות כללו הצהרה בנוגע לכמות הפעילות הגופנית הרצויה בכדי לשמור על יכולת תפקוד אופטימלית ועל בריאות. ההנחיות התבססו על ההנחיות של המבוגרים, ולילדים המליצו על ביצוע 20-30 דקות של פעילות נמרצת כל יום.

ב-1998 רשות חינוך הבריאות ב-UK, לאחר מעבר על פרסומים מדעיים מעודכנים בתחום פדיאטריה, הציעה סט שונה של המלצות בנוגע לפעילות גופנית בצעירים ובילדים. ההמלצה העיקרית שלהם הייתה, שכל הצעירים צריכים לעשות פעילות גופנית בעוצמה בינונית לפחות למשך שעה ביום ושצעירים, שעשו מעט פעילות גופנית, צריכים לעשות פעילות גופנית בעוצמה בינונית לפחות למשך חצי שעה לפחות ביום.

העדות הנמצאת בבסיס הנחיות אלה אינה חזקה מספיק בכדי לשלול את העובדה שהן יכולות להיות מושפעות מהטיות שונות. יש מידע מועט בנוגע לקשר מנה תגובה, שממנו יכולות להיגזר הנחיות בנוגע לביצוע פעילות גופנית בילדים ובמתבגרים.

ישנן שתי בעיות עיקריות בניתוח הקשר בין פעילות גופנית ובריאות בילדים.

ראשית, מחקרים קודמים נשענים על מדידות סובייקטיביות של פעילות גופנית, היות וקשה להשיג מדידות מדויקות של פעילות גופנית, בעיקר בילדים. שנית, לא הוגדרו טוב תוצאות בריאותיות בקרב ילדים. מחקרים רבים חקרו את הקשר בין פעילות גופנית וגורמי סיכון בודדים למחלה קרדיווסקולרית, וקשרים אלה לעיתים קרובות מאוד חלשים. Clustering של גורמי סיכון למחלה קרדיווסקולרית הוכח כמדד יותר טוב לבריאות קרדיווסקולרית בילדים לעומת גורמי סיכון בודדים.

מטרות המחקר היו לבחון מדידות שונות של פעילות גופנית הנמדדת על ידי אקסלרומטר עם clustering של גורמי סיכון למחלה קרדיווסקולרית ולבדוק אם קיים קשר מנה תגובה, שממנו יכולים להיגזר הנחיות בנוגע לביצוע פעילות גופנית לילדים ולמתבגרים.

במחקר השתתפו 1732 ילדים, שנבחרו רנדומלית, בגילאים 9 ו-15 מדנמרק, אסטוניה ופורטוגל. מקבץ גורמי הסיכון כללו לחץ דם סיסטולי, טריגליצרידים, יחס כולסטרול כולל ל-HDL, עמידות לאינסולין, סכום של 4 קפלי עור וכושר אירובי. חולים עם ניקוד של סיכון מעל סטיית תקן אחת הוגדרו כנמצאים בסיכון. פעילות גופנית הוערכה על ידי אקסלרומטר.

OR עבור קיום מקבץ גורמי הסיכון עבור אחוזונים עולים של פעילות גופנית (counts per minute, cpm) היה 3.29 (95% CI 1.96-5.52), 3.13 (95% CI 1.87-5.25), 2.51 (95% CI 1.47-4.26), ו-2.03 (95% CI 1.18-3.50) בהתאמה בהשוואה לאחוזון הכי אקטיבי. לאחוזון הראשון עד השלישי של פעילות גופנית היה סיכון מוגבר בכל האנליזות. הזמן הממוצע, שבוזבז מעבר ל-2000 cpm באחוזון הרביעי היה 116 דקות פר יום בילדים בני 9 ו-88 דקות פר יום בילדים בני 15.

לפיכך, רמות של פעילות גופנית צריכות להיות גבוהות יותר מאשר אלה הקיימות בהנחיות הלאומיות כיום, של לפחות שעה של פעילות גופנית ביום בעוצמה בינונית לפחות, בכדי למנוע מקבץ של גורמי סיכון למחלה קרדיווסקולרית.

אחד היתרונות העיקריים של המחקר היה הזמינות של מדידות של עמידות לאינסולין וגורמי סיכון אחרים למחלה קרדיווסקולרית באוכלוסייה הגדולה של ילדים בנוסף למדידות אובייקטיביות של פעילות גופנית. ההנחיות הנוכחיות מבוססות על מחקרים, שבהם הוערכו הקשרים בין פעילות גופנית המדווחת עצמית וגורמי סיכון בודדים. למרות שמחקרי אימון הם חשובים, הם מעריכים רק סוגים ספציפיים של אימון בנוסף לרמת הפעילות הגופנית היומית.

למרות שיותר ויותר ילדים עוסקים בפעילות גופנית בזמנם החופשי, אפידמיות של הפרעות מטבוליות והשמנה ממשיכים לקרות, לכן פעילות גופנית היא כל כך חשובה. יתרה מכך, ההנחיות הנוכחיות מדגישות את החשיבות של ביצוע פעילות גופנית בעוצמה בינונית, שיכולה להיות מושגת על ידי פעילויות יום יומיות פשוטות.

החוקרים השתמשו בניקוד מרוכב של גורמי סיכון הקשורים לסינדרום המטבולי. ההנחיות, שנגזרו ממחקר זה, קשורים רק לבריאות המטבולית ולא לבריאות העצם, ל-wellbeing פסיכולוגי או למימדים אחרים של בריאות. גורמי סיכון בודדים קשורים חלש לפעילות גופנית, סיבה אחת היא בשל השונות הנגרמת על ידי פלוקטואציות (מיום ליום) בגורמי הסיכון ובפעילות הגופנית. ניקוד מרוכב מפצה על הפלוקטואציות הקיימות בגורמי סיכון בודדים.

החוקרים הראו, שהסיכון גבוה יותר משמעותית באחוזון השלישי בהשוואה לאחוזון הכי אקטיבי בכל האנליזות. באם ההמלצות צריכות להיות, שכל הילדים צריכים להיות אקטיביים פיזית כמו באחוזון האקטיבי זה נושא של שיקול דעת סובייקטיבי, אך המידע הנוכחי מצביע על כך שהסיכון גבוה בצורה תמידית (בכל האנליזות) בשלושת האחוזונים הכי נמוכים.

מחקרים, שיתנו תוקף לממצאי מחקר זה, ואשר יכללו פעילות גופנית, יכולים להפוך יותר בדיוק את נקודות ה-cutoff של האקסלרומטר לעוצמה פיזיולוגית. מחקרים הנותנים תוקף הראו, שהליכה בקצב של 4 ק”מ לשעה על הליכון שוות ערך ל-2000 cpm. למרות שמהירות הליכה זו היא ככל הנראה בקצה הנמוך של עוצמה בינונית, החוקרים מציינים כי עוצמה ממוצעת בזמן, שמעבר ל-2000 cmp הייתה קרובה ל-4000 cmp באחוזון הרביעי של פעילות גופנית.

לסיכום, פעילות גופנית חשובה לבריאות מטבולית בילדים. על מנת למנוע מקבץ של גורמי סיכון למחלה קרדיווסקולרית, רמות פעילות גופנית צריכות להיות גבוהות יותר מאלה הקיימות בהנחיות כיום של לפחות שעה ביום של פעילות גופנית בעוצמה בינונית לפחות. ביצוע של 90 דקות של פעילות גופנית ביום יכולה להיות הכרחית בילדים בכדי למנוע עמידות לאינסולין, דבר הנראה סממן מרכזי במקבץ גורמי הסיכון למחלה קרדיווסקולרית.

Physical activity and clustered cardiovascular risk in children: a cross-sectional study (The European Youth Heart Study), The Lancet 2006; 368:299-304