מאת נעה גינזבורג, BSc
מחקר חדש אשר השווה את היעילות והבטיחות של הטיפול ב-Denosumab ( XGEVA,מדיסון ) לזה ב-zoledronic acid (זומרה, נוברטיס) במניעה של פגיעות שלדיות בחולים עם מיאלומה נפוצה שאך אובחנה, מדווח כי הטיפול בדנוסומאב לא היה נחות.
ברקע מסבירים החוקרים כי מיאלומה נפוצה מאופיינת בייצור של פאראפרוטאין חד שבטי ובנגעים אוסאטליציטים (osteolytic lesions) שלעתים קרובות מביאים לפגיעה בשלד, עם תופעות כמו לחץ על חוט השדרה, שברים פתולוגיים, או צורך בניתוח או רדיותרפיה על העצם הפגועה. Denosumab
היא נוגדן חד שבטי המכוון ל-RANKL, ומביאה לירידה בפגיעות שלד הקשורות לנגעים בעצם או לגרורות בחולים עם גידולים סולידיים מתקדמים.
המחקר הבינלאומי, שלב 3, תוכנן ככפול סמיות, כפול פלצבו, אקראי, מבוקר אקטיבית וכלל מטופלים מ-259 מרכזים ב-29 מדינות שונות, כולם בני 18 או יותר שאובחנו לאחרונה עם מיאלומה נפוצה סימפטומטית ושהציגו לפחות נגע מתועד אחד בעצם.
המשתתפים חולקו באופן אקראי, ביחס 1:1 לקבלת denosumab במתן תת עורי במינון של 120 מ”ג בנוסף לפלצבו דרך הוריד מדי 4 שבועות, או zoledronic acid דרך הוריד במינון 4 מ”ג בנוסף לפלצבו שניתן תת עורית, גם כן מדי 4 שבועות.
החוקרים מציינים כי בשתי הקבוצות קיבלו המשתתפים את טיפול האנטי-מיאלומה שבחר החוקר כקו טיפול ראשון .
הריבוד נעשה לפי הכוונה לעבור השתלה עצמית (אוטולוגית), טיפול נוגד מיאלומה, שלב קביעת דרגת המחלה ע”פ מדד בינ”ל (International Staging System) , אירועים קודמים הקשורים לפגיעה בשלד, וכן לפי האזור בעולם.
המחקר תוכנן כמחקר אי נחיתות של denosumab ל-zoledronic acid בפרמטר של משך הזמן עד לאירוע הראשון הקשור לפגיעה בשלד .
בין מאי 2012 לבין מרץ 2016, 1718 מטופלים נרשמו למחקר וחולקו באופן אקראי לשתי קבוצות, בכל אחת 859. כאמור, שתי קבוצות הטיפול כללו טיפול פעיל.
יעד המחקר העיקרי הושג: נמצא כי הטיפול ב-denosumab לא היה נחות לזה ב-zoledronic acid במטופלים מבחינת הזמן עד להופעה של פגיעה או אירוע הקשור לשלד ( יחס סיכונים 0.98, 95% CI 0·85-1·14, ו-pnon-inferiority=0·010).
1702 מטופלים קיבלו לפחות מנה אחת של טיפול פעיל ונכנסו לקבוצת ניתוח הבטיחות (850 מטופלים שקיבלו denosumab ; 852 שקיבלו zoledronic acid).
תופעות הלוואי השכיחות ביותר בדרגה 3 או חריפות מכך בטיפול בתרופות היו:
· נוטרופניה: 126 מטופלים (15%) בקבוצת –denosumab לעומת 125 (15%) בקבוצת ה- zoledronic acid ,
· תרומבוציטופניה: (120 [14%] לעומת 103 [12%]),
· אנמיה (100 [12%] לעומת 85 [10%]),
· נוטרופניה קדחנית ((febrile neutropenia עם, 96 [11%] לעומת 87 [10%])
· דלקת ריאות (65 [8%] לעומת 70 [8%]).
· רעילות כלייתית דווחה ב-85 מטופלים (10%) בקבוצה הראשונה לעומת 146 (17%) בקבוצה השניה;
· תופעת לואי של היפוקלקמיה דווחה ב-144 מטופלים (17%) בקבוצה הראשונה, בה קיבלו המטופלים –denosumab , לעומת 106 (12%) בקבוצה השניה, שקיבלה zoledronic acid.
ההיארעות של נקרוסיס של עצם הלסת לא היתה שונה בין שתי הקבוצות (35 מטופלים, כ-4%, לעומת 24, כ-3%. p=0·147).
תופעת הלואי החמורה השכיחה ביותר בשתי הקבוצות היתה דלקת ריאות ((71 [8%] לעומת 69 [8%])
אחד המטופלים בקבוצה שקיבלה zoledronic acid מת מדום לב, שנמצא כקשור לטיפול.
החוקרים מסכמים כי בחולים שאך אובחנו במיאלומה נפוצה, הטיפול ב-denosumab לא היה נחות בהשוואה לטיפול ב-zoledronic acid בפרמטר של הזמן עד להופעה של אירוע הקשור לשלד.
לפיכך הם גורסים כי הטיפול ב-ב-denosumab יכול להוות אופציה נוספת לטיפול הסטנדרטי בחולי מיאלומה נפוצה הסובלים ממחלות עצם.
Lancet Oncol. 2018 Feb 8. pii: S1470-2045(18)30072-X. doi: 10.1016/S1470- 2045(18)30072-X. [Epub ahead of print]
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!