בחולים עם טרשת נפוצה סיכון גבוה כמעט כפליים לפרכוסים, כאשר הסיכון גבוה עוד יותר בחולים תחת טיפול אימונומודולטורי לוויסות קולטן ספינגוזין-1-פוספט, כך עולה מתוצאות מטה-אנליזה חדשה של מחקרים אקראיים ומבוקרים, שפורסמה בכתב העת Journal of Neurology, Neurosurgery, and Psychiatry.
מטה האנליזה כללה 63 מחקרים אקראיים ומבוקרים בשלב 3 עם 53,535 חולים. מרבית המחקרים שנכללו בסקירה בחנו את השפעות טיפול לשינוי מהלך המחלה בהשוואה לפלסבו או טיפול פעיל אחר דוגמת Interferon-beta, Teriflunomide ו-Dimethyl Fumarate להערכת ההשפעה על שיעורי הישנות ו/או התקדמות מוגבלות.
החוקרים אספו נתונים רלבנטיים מהמחקרים השונים, כולל סוג טרשת נפוצה (תסמונת קלינית מבודדת, התקפית-הפוגתית, או מתקדמת שניונית), מדד מוגבלות לפי EDSS, נפח הנגעים ברצף T2, נפח מוח מתוקן ומספר פרכוסים או אירועי אפילפסיה. הם חישבו את גודל ההשפעה של מחקרים להערכת שיעורי היארעות פרכוסים או אפילפסיה כמספר האירועים לשנת-מטופל ובחנו אילו משתנים השפיעו על גודל ההשפעה.
מהנתונים עולה כי 120 חולים אובחנו עם אירועי פרכוס לאורך חציון מעקב של שנתיים, עם שיעורי היארעות של 68.0 (רווח בר-סמך 95% של 49.1-86.9) ל-100,000 שנות-מטופל, שיעור גבוה יותר משמעותית בהשוואה לשיעור באוכלוסייה הכללית (34.6 ל-100,000 שנות-מטופל.
בקרב חולים עם מהלך מחלה מתקדם, מרווח זמן ארוך יותר מהופעת מחלה קלינית, מדד EDSS גבוה יותר ונפח מוח מתוקן נמוך יותר תועדו שיעורי היארעות פרכוסים גבוהים יותר. לגיל ונפח הנגעים ברצף T2 לא הייתה השפעה על גודל ההשפעה.
בחולים תחת טיפול אימונומודולטורי לוויסות קולטן ספינגוזין-1-פוספט (Fingolimod, Ozanimod, Ponesimod ו-Siponimod) תועד סיכון גבוה יותר מכפליים לפרכוסים, בהשוואה לפלסבו או טיפולים אחרים (יחס היארעות פרכוסים משוער של 2.45, p=0.008).
ממצאי המחקר מדגישים את החשיבות של אפילפסיה כתחלואה נלווית משמעותית בחולים עם טרשת נפוצה ומעידים על הצורך בהשלמת מחקרים נוספים להערכת הטריגרים, אמצעי מניעה וגישות טיפול אפשריות.
J Neurol Neurosurg Psychiatry, Feb 21, 2024
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!