ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ביחידות טיפול נמרץ ביילודים לא ידוע מהי הדרך הטובה ביותר להציג להורים את הפרוגנוזה של התינוקות ואת הסיכון לסיבוכים חמורים. מטרתם כעת הייתה לבחון את ההעדפות של ההורים ואת ההשפעה של מסר אופטימי לעומת פסימי במתן מידע פרוגנוסטי להורים לפגים.

המחקר האקראי נערך במרכז רפואי יחיד בגרמניה בין יוני ועד אוקטובר 2021 וכלל הורים לפגים ששרדו ונולדו במשקל לידה נמוך מ-1,500 גרם.

במסגרת המחקר הוצגו להורים שני סרטוני וידאו של מקרים המציגים שיחה סטנדרטית בין רופא ניאונטולוג ובין ההורים, אשר נערכו ע”י שחקנים מקצוענים, אודות הפרוגנוזה של מקרה תיאורטי של פג עם דימום תוך-חדרי חמור. המקרים בסרטונים היו שונים באופן העברת המסר אודות סיכויי ההישרדות וסיכויי ההישרדות ללא ליקוי (הצגה אופטימית) או הצגת הסיכון לתמותה והישרדות עם ליקויי בתפקוד (הצגה פסימית).

התוצא העיקרי היה העדפות ההורים, אשר הוצג כיחס העדפת גישה אופטימית לעומת פסימית. תוצאים משניים כללו את מצב החרדה, תפיסות התקשורת ושליפת הערכות מספריות.

מדגם המחקר כלל 220 הורים (64.5% אימהות; גיל ממוצע של האימהות עמד על 39.1 שנים), כאשר 196 מההורים (89.1%) העדיפו מסר אופטימי ו-24 (10.1%) העדיפו הצגה פסימית של הדברים (יחסי העדפה של 11.0, p<0.001). העדפת גישה אופטימית הייתה בולטת יותר כאשר הסרטון הוצג שני, בהשוואה למצב כאשר הסרטון שהציג גישה אופטימית הוצג ראשון (יחס העדפה של 5.41, p=0.03).

החוקרים מדווחים כי מדדי מצב חרדה היו דומים בין הקבוצות בתחילת המחקר ועלו באופן דומה לאחר הסרטון הראשון (הבדל ממוצע של 0.34-, p=0.42). לאחר הסרטון השני, מדדי מצב חרדה ירדו כאשר ההצגה האופטימית הוקרנה לאחר ההצגה הפסימית, אך נותרו ללא שינוי כאשר ההצגה הפסימית הוקרנה לאחר ההצגה האופטימית (הבדל ממוצע של 2.15, p<0.001).

עם הצגה אופטימית, המשתתפים זכרו בצורה מדויקת יותר את ההערכות המספריות אודות סיכויי ההישרדות (יחס סיכויים של 4.00, p=0.002), אך לא את ההערכות המספריות של הסיכון להישרדות עם ליקויים (יחס סיכויים של 1.50, p=0.16).

החוקרים מסכמים וכותבים כי בעת הצגת המסרים להורים לפגים שנולדו בשלב מוקדם מאוד, הצגת הדברים בצורה אופטימית עשויה להוביל לציפיות מציאותיות יותר באשר לסיכויי ההישרדות, אך לא בנוגע לליקוי התפקודי.

JAMA Netw Open, Feb 23, 2024

הערות עורך:

אנו כרופאים בבואנו לבשר בשורות למטופלים נוטים לרב להדגיש את הצד הפסימי שבדברים ולא לתת מקום של כבוד לאופטימיות. בנוגע לבשורה קשה נעשו מחקרים בעיקר בתחום האונקולוגי, שם נמצא כי המטופלים מעדיפיפ גישה אופטימית על זו הפסימית. במקרים רבים, לגישה האופטימית יש השפעות מיטיבות גם על הפרוגנוזה. מחקר זה הוא אחד הראשונים שנעשה על מתן בשורה קשה (במקרה זה דימום תוך מוחי חמור) ע”י ניאונטולוג להורי פגים. במחקר זה נמצא כי ההורים מעדיפים את הגישה האופטימית על זו הפסימית. יש לזכור כי למחקר זה ישנן גם כמה מגבלות החשובה שבהן היא שזו מחקר על קטעי וידאו ולא כאלה שההורים עצמם השתתפו בהם. כמו כן יש לזכור כי המחקר נערך על הורים “בוגרי פגייה” שילדם שרד את האישפוז, כך שלא בטוח שזו קבוצה מייצגת. בכל זאת, עלינו כמטפלים להיות מודעים לחשיבות של האופטימיות במתן בשורה מרה, ומניסיוני ישנה חשיבות רבה להשארת התקווה להורים גם במצבים קשים ביותר.