אנדופתלמיטיס הינו זיהום תוך-עיני נדיר אך חמור, המתפתח לעיתים שכיחות כסיבוך של ניתוח תוך-עייני  ולעיתים שכיחות גורם לפגיעה חמורה בראיה או לאיבוד העין.

השכיחות המדווחת של אנדופתלמיטיס בעקבות ניתוח משתנה לפי מהות הניתוח ובמחקרים השונים. באופן כללי השכיחות פחתה מסוף המאה התשע-עשרה ועד לשנים האחרונות של המאה העשרים.

השכיחות הכללית של אנדופתלמיטיס לאחר ניתוח ירוד הייתה 5%-10% בסוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים, 1.5%-2% במהלך שנות השלושים של המאה העשרים, 0.5%-0.7% באמצע המאה העשרים, ו- 0.06%-0.09% בתחילת העשור האחרון של המאה העשרים.

שיפור בטכניקות המיקרוכירורגיות ובשיטות האספטיות, התקדמות בחמרי הניתוח והשימוש הפרופילקטי באנטיביוטיקה רחבת טווח יחד עם הבנה טובה יותר של גורמי הזיהום יכולים להסביר מגמה זו.

במהלך 4 העשורים האחרונים עברו ניתוחי הירוד שיפורים טכניים מפליגים עם טיפול אחר ניתוחי פשוט וחזרה מהירה לראיה טובה כתוצאה מכך.

עם השיפור במכשור הניתוחי, התאפשר לבצע פאקואמולסיפיקציה דרך חתך קטן ללא תפרים והשתלת עדשה תוך עיינית מתקפלת.

במטא-אנליזיס של מחקרים שפורסמו מ- 1979 עד 1991, תקופה לפני התחלת השימוש ב- self-sealing clear corneal incisions נמצאה שכיחות אנדופתלמיטיס של 0.13% לאחר ניתוחי ירוד.

מחקרים מאוחרים יותר מצביעים על שיעור גבוה יותר באופן משמעותי של אנדופתלמיטיס יחד עם השימוש בחתכים בקרנית ללא תפרים.

במטרה לדעת את הנתונים המדויקים ביותר, על פי הספרות הרפואית, ולהבין טוב יותר את המגמות האחרונות בשכיחות אנדופתלמיטיס לאחר ניתוח ירוד בוצעה סקירה סיסטמאתית של הספרות.

סקירה זו נועדה לזהות שינויים בשכיחות אנדופתלמיטיס לאחר ניתוח ירוד ולנסות לקבוע קשרים אפשריים בין שינויים כאלה לבין גישות ניתוחיות שונות בניתוח ירוד כמו סוג החתך. 

העבודה בוצעה על ידי חוקרים מארה”ב מ-

Cole Eye Institute, Cleveland Clinic Foundation, Cleveland, Ohio; Wilmer Ophthalmological Institute, Johns Hopkins University, Baltimore, Md; Departments of Statistics and Ophthalmology, University of California, Irvine .

סקירת הספרות המקיפה כללה מאמרים בשפה האנגלית שנכללו ב- PubMed מ- 1963 ועד מרץ 2003. מתוך 4916 מאמרים  שעלו בחיפוש נבחנו 215 מאמרים מתאימים. מאמרים אלו כללו נתונים על סה”כ 3,140,650 ניתוחי ירוד אשר מתוכם היה אנדופתלמיטיס ב- 0.128%.

נמצא שינוי בשכיחות האנדופתלמיטיס במהלך הזמן, עם עלייה משמעותית מאז 2000 בהשוואה לעשור הקודם. שיעור האנדופתלמיטיס היה 0.265% בשנים 2000-2003, 0.087% בשנות התשעים, 0.158% בשנות השמונים ו- 0.327% בשנות השבעים של המאה העשרים. בנוסף לכך נמצאה מגמת עליה בשיעור האנדופתלמיטיס מאז 1992 בהשוואה לתקופה שקדמה ל– 1991.

נמצא שלסוג החתך הניתוחי הייתה השפעה משמעותית על היארעות האנדופתלמיטיס. אנדופתלמיטיס בעקבות clear corneal cataract extraction בשנים 1992-2003 התפתח בשכיחות של 0.189% בהשוואה לשכיחות של 0.074% בעקבות ניתוחי ירוד עם חתך סקלרלי ו- 0.062% בעקבות ניתוחי ירוד עם חתך לימבלי.

לסיכום, הסקירה הסיסטמטית מראה שהשכיחות של אנדופתלמיטיס לאחר ניתוחי ירוד הולכת וגדלה במהלך העשור האחרון. מגמלת עלייה זו עשויה לנבוע משימוש גובר ב- clear corneal incisions ללא תפרים.

Taban M, Behrens A, Newcomb RL, Nobe MY, Saedi G, Sweet PM, McDonnell PJ:

Acute Endophthalmitis Following Cataract Surgery. A Systematic Review of the Literature.

Arch Ophthalmol 2005;123:613-620.