גלאוקומה פתוחת זווית הינה נוירופתיה פרוגרסיבית של עצב הראיה, כאשר לחץ תוך עייני מוגבר הינו גורם הסיכון העיקרי שלה. איבוד תאי גנגליון של הרשתית גורם להתקערות הדיסק האופטי שמכונה נאורופתיה אופטית גלאוקומטוטית. מצב זה גורם גם לחסר שמתקדם בהדרגה בשדה הראיה איבוד שדה ראיה גלאוקומטוטי.
מחקר אפידמיולוגי הינו אחת הדרכים לגלות מידע הנדרש לתכנון מערך בריאות וכדי להגדיל את הבנת הגורמים למחלה. למרות שיש דיווחים רבים על שכיחות גלאוקומה פתוחת זווית, רק מחקרים מועטים מהם התיחסו להיארעות שלה. בנוסף לכך, ניתוח גורמי הסיכון על פי המידע הקיים לוקה בחסר.
המטרות של המחקר הנוכחי היו לקבוע את ההיארעות של איבוד שדה ראייה גלאוקומטוטי במהלך 10 שנים כפונקציה של הגיל והמיגדר באוכלוסיה לבנה מבוגרת, ולבדוק את ההשפעה של גורמי הסיכון שדווחו בעבר עבור גלאוקומה פתוחת זווית (לחץ תוך עיני, קוצר ראיה והסטוריה משפחתית של גלאוקומה). בנוסף, נבדק גם קיום קעור גלאוקומטוטי של עצב הראיה ללא איבוד שדה ראיה.
המחקר בוצע על ידי חוקרים הולנדיים מהמחלקות לאפידמיולוגיה ועיניים, מ- Erasmus Medical Center שברוטרדם, מהמחלקה לאופתלמו-גנטיקה שבמכון ההולנדי ל- Neuroscience באמסטרדם, וממחלקות העיניים של Academic Medical Center Amsterdam ושל University Medical Center Groningen, University of Groningen.
המחקר היה במתכונת של Population-based cohort study. נכללו בו משתתפים בני 55 שנה או יותר, ממחקר רוטרדם. מבין 7983 המשתתפים של מחקר רוטרדם, 6806 עברו בדיקות עיניים בעת הכניסה למחקר במהלך השנים 1990 עד 1993. ב- 6723 מתוך ה- 6806 המהווים 99%, בוצעו שדות ראיה והערכת קיעור עצב הראיה. לאחר הוצאה מהמחקר של 93 משתתפים עם פגיעה גלאוקומטוטית בשדה הראיה בעת הכניסה למחקר, נשארו 6630 משתתפים, אשר עברו בדיקות עיניים דומות במהלך בדיקות ביקורת במהלך 1997-1999 ו- 2002-2006. ההיארעות של פגיעה גלאוקומטוטית בשדה הראיה חושבה כהיארעות ל- 10 שנים. חושבו גם החשיבות של גורמי הסיכון גיל, מיגדר, סיפור משפחתי של גלאוקומה, לחץ תוך עייני בבדיקת הכניסה למחקר ומידת הקיעור האנכי של הדיסקה. התוצא העיקרי היה הסיכון וההיארעות של התפתחות פגיעה גלאוקומטוטית בשדה הראיה.
מקרב 6630 המשתתפים במחקר, 3939 המהווים 59%, השלימו את את בדיקות המעקב הראשונות, ו- 2571 המהווים 39% השלימו את שתי בדיקות המעקב המתוכננות במחקר. ב- 108 משתתפים נמצאה התפתחות של פגיעה גלאוקומטוטית בשדה הראיה. שיעור ההיארעות הכללי של נזק גלאוקומטוטי לשדה הראיה היה 2.9 ל- 1000 לשנה. הסיכון לפתח נזק גלאוקומטוטי לשדה הראיה ב- 10 שנים היה 2.8%. הסיכון ל- 10 שנים גדל מ- 1.9% בגיל 55-59 שנים ל- 6.4% בגיל 80 או יותר, כאשר הבדל זה הינו משמעותי מבחינה סטטיסטית. שיעור ההיארעות גדל ב- 11% לכל מילימטר כספית של לחץ תוך עייני גבוה יותר. המיגדר הגברי, קוצר ראיה גבוה, וקיעור ניכר של עצב הראיה היו קשורים להתפתחוץ נזק גלאוקומטוטי של שדה הראיה. סיפור משפחתי של גלאוקומה היה קשור באופן משמעותי בהתפתחות נזק גלאוקומטוטי של שדה הראיה רק כאשר הלחץ התוך עייני הוסר מהמודל.
מסקנת החוקרים היא שמחקר זה מספק הערכה של שיעור ההיארעות של נזק גלאוקומטוטי באוכלוסיה לבנה מבוגרת 2.9 ל- 1000 לשנה. התפתחות הנזק הגלאוקומטוטי לשדה הראיה היה קשור ללחץ תוך עייני מוגבר, גיל מתקדם, קוצר ראיה גבוה, מגדר גברי, סיפור משפחתי של גלאוקומה וקעור גדול יותר של עצב הראיה.
Czudowska MA, Ramdas WD, Wolfs RCW, MD, Hofman A, De Jong PTV, Vingerling JR, Jansonius NM.
Incidence of Glaucomatous Visual Field Loss: A Ten-Year Follow-up from the Rotterdam Study.
Ophthalmology 2010;117:17051712.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!