חשוב ביותר להבין את המהלך הטבעי של מחלה כדי לדעת לטפל בה. מבלי לדעת את המהלך הטבעי ניתן בטעות להתרשם שריפוי טבעי הוא תוצאה של טיפול שהינו למעשה חסר תועלת. למרות שהמושג הקליני של חסימת וריד רשתית מרכזי central retinal vein occlusion (CRVO) הינו ידוע מאז 1878, הוא מופיע לעיתים שכיחות וגורם לפגיעה בראיה, יש רק מעט מידע מבוסס על המהלך הטבעי שלו ועל התוצאה הטבעית של הראייה בעקבותיו. הדיווחים המועטים בספרות הדנים בתוצאה הטבעית של CRVO לוקים בשתי בעיות בסיסיות. ראשית, ידוע היטב שקיימים שני סוגים של CRVO, האיסכמי והלא-איסכמי, ושהתוצאות שלהם שונות. בכל הדיווחים הקודמים, או ששתי תת-קבוצות אלה הוצגו ביחד כקטגוריה אחת, או שהמדדים לחלוקה בין שתי תת-הקבוצות לא היו מספקים, דבר המונע התייחסות נכונה לתוצאות. שנית, הרטינופתיה ב- CRVO הינה של כל הרשתית ולא רק של המקולה. אולם, כל הפרסומים הקודמים על המהלך הטבעי של CRVO מתייחסים רק לחדות הראייה, ולא נותנים מידע על שדות הראייה, המייצגים את התפקוד כל הרשתית.

המטרה של המחקר הנוכחי הייתה להעריך באופן רטרוספקטיבי, באוכלוסיה גדולה של חולי CRVO את המהלך הטבעי והתוצאה של הראייה (הן חדות הראייה והן שדה הראייה) ואת הגורמים שהשפיעו על מהלך טבעי זה. ה- CRVO חולק לסוג האיסכמי ולסוג הלא-איסכמי באמצעות צירוף של קריטריונים פונקציונאליים ומורפולוגיים. האבחנה בין CRVO איסכמי ולא-איסכמי בוססה על צירוף הנתונים שהתקבלו משש בדיקות: relative afferent papillary defect (RAPD),  ERG, פלואורסצאין אנגיוגרפיה (FA), חדות ראייה, שדה ראייה ואופתלמוסקופיה. במחקר קודם של המחברים נמצא שהתוצאות של חדות הראייה, שדה הראייה והאופתלמוסקופיה לא היו רגישים כמו צירוף התוצאות של RAPD,  ERG ו- FA בהבדלה בין הסוגים האיסכמי והלא-איסכמי. המחקר בוצע על ידי חוקרים מאוניברסיטת Iowa, ב- Iowa City, מהמחלקה לרפואת עיניים ולמדעי הראייה בבית הספר לרפואה, ומהמחלקה לביו-סטטיסטיקה  בבית הספר לרפואת הציבור.

במחקר השתתפו 667 חולים עוקבים עם CRVO שטופלו על ידי החוקרים בין 1973 לבין 2000. מכיוון ש-30 חולים היו עם פגיעה בשתי העיניים, המחקר כלל 697 עיניים. בבדיקה הראשונה, מכל החולים נלקחה אנמנזה מפורטת עינית וכללית, ובוצעה בדיקת עיניים מקיפה. חדות הראייה נבדקה בעזרת לוחות סנלן ושדות הראייה נבדקו באמצעות גולדמן פרימטר. בבדיקה הראשונה אובחנו המקרים כלא-איסכמיים (ב 588 עיניים) או כאיסכמיים (ב-  109 עיניים). התוצאים העיקריים היו חדות הראיה ושדות הראייה.

מבין העיניים שנבדקו לראשונה תוך 3 חדשים מהאירוע, חדות הראייה הייתה 20/100 או טובה יותר ב- 78 אחוזים בעיניים עם CRVO לא-איסכמי, ורק ב- אחוז אחד מהעיניים עם CRVO איסכמי. ההבדל היה משמעותי מבחינה סטטיסטית. הפגמים בשדות הראייה היו מינימאליים או קלים ב- 91 אחוזים מהעיניים עם CRVO לא-איסכמי וב- 8 אחוזים מהעיניים עם CRVO איסכמי. ההבדל היה משמעותי מבחינה סטטיסטית. חדות הראיה הסופית, לאחר שנספגה הבצקת המקולרית, הייתה 20/100 או טובה יותר ב- 83 אחוזים עם CRVO לא-איסכמי, ורק ב- 12 אחוזים מהעיניים עם CRVO איסכמי. ההבדל היה משמעותי מבחינה סטטיסטית. הפגמים בשדות הראייה היו מינימאליים או קלים ב- 95 אחוזים וב- 18 אחוזים ב- CRVO לא-איסכמי וב- CRVO איסכמי, בהתאמה. לאחר ספיגה הבצקת המקולרית, בעיניים עם חדות ראייה התחלתית של 20/70 או גרועה יותר, חדות הראיה השתפרה ב- 59 אחוזים מהעיניים עם CRVO לא-איסכמי, כאשר בקרב העיניים עם CRVO איסכמי לא נצפה כל שיפור משמעותי מבחינה סטטיסטית. באופן דומה, לאחר ספיגה הבצקת המקולרית, בעיניים עם פגמים מינימאליים או קלים בשדה הראייה ההתחלתי, נצפה שיפור ב- 86 אחוזים מהעיניים עם CRVO לא-איסכמי, כאשר בקרב העיניים עם CRVO איסכמי לא נצפה כל שיפור משמעותי מבחינה סטטיסטית.

בעיניים עם CRVO לא-איסכמי, התפתחות דגנרציה פרגמנטרית בפובאה, היווצרות ממברנה אפי-רטינלית, או שניהם, היו הגורמים העיקריים לחדות ראייה סופית ירודה. זה מעיד על כך שההופעה הראשונית והתוצאה הסופית של חדות הראייה בשתי תת-הקבוצות של CRVO הינם שונים לחלוטין.

מסקנת החוקרים היא שאבחנה בין הסוגים הלא-איסכמי והאיסכמי של CRVO, המבוססת בעיקר על קריטריונים פונקציונאליים, הינה קריטית להערכת התוצאה הסופית של חדות הראייה. חדות הראייה הסופית הינה טובה ב– CRVO לא-איסכמי וגרועה ב- CRVO איסכמי.

Hayreh SS, Podhajsky PA, Zimmerman MB.

Natural History of Visual Outcome in Central Retinal Vein Occlusion

Ophthalmology 2011;118:119133.