מלנומה של האובאה הינה הגידול הראשוני התוך עייני השכיח ביותר במבוגרים, עם היארעות של 4 עד 10 מקרים למיליון באוכלוסייה הלבנה, למרות שהוא מהווה רק 3 אחוזים מכל מקרי המלנומה.  מקור המלנומה של האובאה במלנוציטים של האובאה של העין, שמקורם בקרסט הנוירונלי (neural crest) .  בערך 90 אחוזים מהמלנומות של האובאה גדלות בדמית, ששה אחוזים בגוף הסיליארי וארבעה אחוזים בקשתית. בעד 50 אחוזים מהחולים עם מלנומה ראשונית של האובאה מתפתחת לבסוף מחלה גרורתית, שנובעת מפיזור המטוגני. משך הזמן המדיאני בין האבחנה הראשונית לבין זיהוי גרורות הינו בין שנתיים לחמש שנים.

עד היום אין כל טיפול סיסטמי יעיל עבור גרורות של מלנומה אשר משפרות את מידת ההישרדות (survival ) של החולים. זאת למעט אחוז מינימלי של חולים שנרפאו בעקבות טיפול ניתוחי מוצלח או מועטים עוד יותר עם נסיגה עצמונית של מחלה גרורתית. המדדים הפרוגנוסטיים שמזהים חולים עם מלנומה ראשונית של האובאה הנמצאים בסיכון גבוה לפתח מחלה גרורתית כוללים סימנים קליניים כמו מיקום הגידול, גודל הגידול וגיל החולה, סימנים היסטולוגיים כמו סוג תאי הגידול, צורת הוסקולריזציה של הגידול, כמות המיטוזות ומידת החדירה אל מחוץ לעין, וסימנים גנטיים כמו אברציות כרומוזומליות, expression profiling ומוטציות גנטיות. במהלך העשורים האחרונים השתנה מאד הטיפול בגידול הראשוני של מלנומה של האובאה בגלל הכנסת שימוש בצורות שונות של רדיותרפיה במקום אנוקלאציה, כטיפול המועדף עדור הגידול הראשוני, בהתאם לגודל הגידול, מיקומו ובחירת המטופלים. אולם, למרות השיפורים באבחון ופיתוח טיפולים שמשמרים את העין, לא נמנעה התפתחות גרורות. מידת ההישרדות כעבור 5 שנים לא גדלה במהלך העשורים האחרונים והיא נעה בין 70 אחוזים ל- 80 אחוזים. רק בעד 2 אחוזים מהחולים עם מלנומה של האובאה יש גרורות שניתן לאתר בעת האבחנה הראשונית של המלנומה. ברוב החולים יש פרק זמן ארוך ללא גידול (לאחר הטיפול בגידול) לפני שניתן לזהות גרורות. במלנומה של האובאה, הגרורות לכבד הן השכיחות ביותר ומופיעות בשכיחות של 90 עד 95 אחוזים, ולעיתים שכיחות זהו המיקום היחיד של המחלה הגרורתית. מקומות שכיחים אחרים של גרורות ממלנומה של האובאה הם הריאות ב- 25 אחוזים, העצמות ב- 15 אחוזים, העור ב- 10 אחוזים ובלוטות לימפה ב- 10 אחוזים. בניגוד למלנומה ממאירה של העור, גרורות למוח של מלנומה של האובאה אינן שכיחות. לאחר שמתפתחות גרורות, ההישרדות הכללית כבר איננה תלויה במדדים הפרוגנוסטיים של מלנומה ראשונית של האובאה לפתח גרורות. כאשר יש מחלה גרורתית ההישרדות תלויה רק בהיקף הגרורות ובמשך הזמן שהיה בין המחלה הראשונית לבין הופעת הגרורות. בכל מקרה כאשר מאובחנת מחלה גרורתית, השרידות המדיאנית הינה קצרה, ובאופן רגיל פחותה מתשעה חודשים. השרידות של שנה אחת הינה עלובה ועומדת על 10 עד 40 אחוזים. הקבוצה הקטנה של חולים עם גרורות מחוץ לכבד הינה עם הישרדות טובה יותר שמגיעה ל- 19 עד 28 חודשים. ניתן לשקול מספר אפשרויות טיפול בחולים נבחרים עם גרורות רק בכבד, הכוללים ניתוח, פרפוזיה מקומית של הכבד, או radiofrequency ablation .  למרות שדווח של הישרדות ארוכה יותר לאחר ניתוח להסרת גרורות בכבד, הדבר יכול לנבוע מהטיה הנובעת מבחירת החולים לניתוחים כאלה. כיום אפשרויות הטיפול במחלה גרורתית של מלנומה של האובאה הן מוגבלות ויש הוכחות משכנעות לכך שאין כל טיפולים סיסטמיים, כולל כימותרפיה, שמשפרים את השרידות הכללית. תוארו הצלחות במיצוב המחלה בחולים מסוימים שמטופלים ב- ipilimumab , טיפול שנמצא יעיל להגדלת ההישרדות של חולים עם מלנומה גרורתית של העור. אולם, הנתונים מבוססים על מספר קטן של חולים. אי לכך יש צורך דחוף בטיפול יעיל שיביא תועלת קלינית משמעותית וטיפולים אימונולוגיים עשויים להיות שיטת הטיפול המבטיחה. המטרה של הטיפולים האימונולוגיים לגרום ליצירת חיסון כנגד הגידול. למרות שהמלנומה של האובאה מתפתחת בסביבה של העין שהיא סביבה immune privileged נמצאו תאים אימוניים בתוך מלונה של האובאה, כולל תאים דנדריטיים ותאי T . התאים הדנדריטיים הם תאים המציגים את האנטיגן antigen-presenting cells עם יכולת ייחודית לבצע הפעלה של תאי T  נאיביים ספציפיים לאנטיגן, וכך הם מתאימים לגרום לתהליך אימונולוגי כנגד הגידול. טיפול אימונולוגי המבוסס על תאים דנדריטיים הראה תוצאות מבטיחות בחולי מלנומה של העור. למרות שמלנומה של העור ומלנומה של האובאה הינן שונות מבחינה ביולוגית, יש להו הרבה מאפיינים אנטיגניים משותפים כולל אנטיגנים גידוליים (tumor antigen ) ולכן יש היגיון לנסות טיפול המבוסס על תאים דנדריטיים גם בחולים עם מלנומה של האובאה. האנטיגניים הגידוליים במחקרים עם חיסון על ידי תאים דנדריטיים בחולים עם מלנומה גרורתית – gp100 וטירוזינאז, שניהם מבוטאים ברוב תאי המלנומה של האובאה באנשים, ולכן מהווים מטרה מתאימה לאימונו-תרפיה כנגד מלנומה של האובאה. קבוצת המחקר הנוכחית ביצעה מספר מחקרים פרוספקטיביים בחולי מלנומה המטופלים בחיסון עם תאים דנדריטיים, שרובם היו חולים במלנומה של העור. במחקר הנוכחי מוצגות התוצאות עבור קבוצת החולים עם מלנומה גרורתית של האובאה שהשתתפו במחקר זה.

החוקרים היו מהולנד ומבלגיה: מהמחלקות לאימונולוגיה של גידולים של Radboud Institute for Molecular Life Sciences , לאונקולוגיה רפואית ולרפואת עיניים של  Radboud University Medical Centre, Nijmegen , ממחלקת העיניים של בית החולים לעיניים של רוטרדם, מהמחלקה לגנטיקה קלינית של Erasmus Medical Centre ברוטרדם, מ- De Duve Institute, Universite Catholique de Louvain בבריסל ומהמחלקה לאונקולוגיה רפואית של Academic Medical Center באמסטרדם.

המטרה של המחקר הייתה להעריך את הבטיחות והיעילות של  Dendritic cell vaccination כטיפול במלנומה גרורתית של האובאה. נבדקו 14 חולים עם מלנומה גרורתית של האובאה שטופלו בחיסון תאים דנדריטים. החולים עם מלנומה גרורתית של האובאה טופלו בלפחות שלושה חיסונים עם תאים דנדריטים אוטולוגיים, professional antigen-presenting cells הטעונים עם melanoma antigens gp100 ו- טירוזינאז. התוצאים העיקריים היו בטיחות, תגובה אימונולוגית והתמותה. נמצא שחיסון עם התאים הדנדריטיים גרם לתגובות אימוניות ספציפיות לגידול בארבעה המהווים 29 אחוזים מתוך 14 החולים. החולים המחוסנים חיו עם המחלה הגרורתית 19.2 חודשים (ערך מדיאני), משך זמן ארוך יחסית בהשוואה למדווח בספרות. לא נראו תופעות טוקסיות חמורות שניתן לייחס לטיפול.

מסקנת החוקרים הייתה שחיסון בתאים דנדריטיים אפשרי ובטוח כטיפול במלנומה גרורתית של האובאה. טיפול אימוני המבוסס על תאים דנדריטיים הינו יעיל בחיזוק התגובה האימונית של החולה כנגד גידול המלנומה של האובאה בכשליש מהחולים. בהשוואה למחקרים פרוספקטיביים אחרים עם מדדי הכללה דומים, נמצא שחיסון עם תאים דנדריטיים היה מלווה בהישרדות טובה נמוכה יותר בחולים עם מלנומה גרורתית של האובאה.

Bol KF, Mensink HW, Aarntzen EHJG, Schreibelt G, Keunen JEE, Coulie PG, De Klein A, Punt CJA, Paridaens D, Figdor CG, De Vries JM:

Long Overall Survival after Dendritic Cell Vaccination in Metastatic Uveal Melanoma Patients.

Am J Ophthalmol 2014;158:939947.