התהליך הטבעי של הזדקנות גורם להתנזלות ג’ל הזגוגית והיפרדותו מהרשתית. הידוקים ויטראו-מקולוריים מתפתחים כאשר הקשרים בין הזגוגית למקולה לא ניתקים באופן מלא. המשיכה שנגרמת על ידי ההידוקים הויטראו-מקולריים מובילה לסימפטומים של ראייה מעוותת, ירידה בחדות הראייה וחסר בשדה ראייה מרכזי. משיכה כזו עלולה לגרום גם להתפתחות חור מקולרי בעובי מלא. בעקבות ההתקדמות בטכנולוגית הטומוגרפיה האופטית הקוהרנטית OCT ניתן לזהות יותר טוב הידוקים ויטראו-מקולריים. עד לאחרונה האפשרות הטיפולית היחידה עבור משיכה ויטראו-מקולרית הייתה ויטרקטומיה. לטיפול ניתוחי זה יש סכנה של סיבוכים, הן תוך ניתוחיים והן אחר-ניתוחיים. מסיבה זו מבצעים ויטרקטומיה למקרים עם משיכה ויטראו-מקולרית רק לחולים שהידרדרו עם איבוד ראייה משמעותי. לכן, מטופלים רבים מטופלים במעקב בלבד במשך תקופה לברר אם הסימפטומים מחמירים ויש הצדקה לבצע ויטרקטומיה. אי לכך הפרוגנוזה עלולה להיות גרועה יותר כאשר כבר מחליטים על ויטרקטומיה. בגלל המיגבלות של ויטרקטומיה, מזה זמן מחפשים חוקרים אפשרויות טיפול פחות טראומטיות ולא ניתוחיות כדי לגרום להיפרדות מלאה של הזגוגית האחורית. טכניקות כאלה מכונות ויטראוליזיס פרמקולוגי.  אוקריפלסמין Ocriplasmin משמש לטיפול פרמקולוגי בחולים עם הידוקים ויטראו-מקולריים ומשיכה ויטראו מקולרית, גם כאשר יש גם חור מקולרי. האוקריפלסמין גורם לפרוטאוליזיס של של פיברונקטין ולמינין, שהינם שני מרכיבים חשובים של הקשר הויטראו-רטינלי. במודל חיה ובעיני אדם שהוצאו לצורך השתלות קרנית, אוקריפלסמין גורם באופן קבוע ומהיר להיפרדות הזגוגית האחורית כך שה- inner limiting membrane – ILM  נשאר ללא פיברילים של קולגן וללא עדות להשפעה טוקסית בבדיקה אופתלמוסקופית או היסטופתולוגית.

מחקרים הראו שאוקריפלסמין גרם להעלמות משיכה ויטראו-מקולרית, כולל סגירת חור מקולרי בחלק מהחולים, כאשר ניתן לוריד במינון של 125 מ”ג. מחקרים קליניים הראו שוני משמעותי מבחינה סטטיסטית לטובת טיפול בהזרקה לוריד של אוקריפלסמין במינון של 125 מ”ג על פלצבו להשגת התוצאה הרצויה העיקרית של העלמות הידוקים ויטראו-מקולריים עד יום 28 והתוצאה המשנית החשובה של גרימת הפרדות זגוגית מושלמת עד יום 28. טיפול באוקריפלסמין היה עדיף על טיפול פלצבו בסגירה לא ניתוחית של חור מקולרי בעובי מלא, שיפור בשלוש שורות בחדות הראייה במבחן ETDRS , צורך מופחת בויטרקטומיה ותוצאות טובות יותר במבחנים לאיכות חיים. התחלת ההשפעה של אוקריפלסמין נראתה כבר כעבור שבעה ימים לאחר ההזרקה, וההשפעה נמשכה לאורך כל ששת חודשי המחקר. נמצא קשר בין התוצאות של העלמות ההידוקרים בויטראו-מקולריים וסגירת חורים מקולריים בעובי מלא לבין השיפור התפקודי שמתבטא בשיפור בחדות הראייה ובתוצאות המדדים לאיכות החיים. השוואת יעילות הטיפול בתת קבוצות אוכלוסייה חשובה לצורך התחשבות דמוגרפית כמו בגיל, במגדר ובחולים עם מאפיינים פתולוגיים ייחודיים. המחקר הנוכחי מדווח על התוצאות בתת-קבוצות אוכלוסייה שונות.

החוקרים היו מארצות הברית (מפילדלפיה שבפנסילבניה, מיוסטון בטקסס ומדורהם שבצפון קרולינה), מלוברן ומדיפנביק בבלגיה, ממינכן בגרמניה, ומלונדון באנגליה. 

מטרת המחקר הייתה לבדוק את היעילות של זריקה אחת לזגוגית של 125 מ”ג אוקריפלסמין או של פלצבו בתת-קבוצות שונות עם הידוקים ויטרו-מקולריים סימפטומטיים, עם משיכה ויטראו-מקולרית ועם חור מקולרי. המחקר כלל את התוצאות של שני מחקרים מרובי מרכזים מבוקרים שנמשכו ששה חודשים. המידע שנבדק הוא על 652 חולים כאשר 464 קבלו אוקריפלסמין ו- 188 קיבלו פלצבו. התוצא העיקרי היה ההשפעות של הטיפול שכללו העלמות ללא ניתוח של הידוקים ויטרו-מקולריים ביום ה- 28 למחקר, סגירה ללא ניתוח של חור מקולרי בעובי מלא בחודש השישי למעקב המחקרי ושיפור בחדות הראייה בחודש השישי למעקב. התוצאות היו שהיעלמות הידוקים ויטראו-מקולריים הייתה שכיחה יותר בחולים צעירים יותר (בגיל צעיר מ- 65 שנים), בעיניים ללא ממברנה אפי-רטינלית, בעיניים עם חור מקולרי בעובי מלא, בעיניים פאקיות, ובעיניים עם הידוק ויטראו-מקולרי פוקלי הקטן או שווה ל- 1500 מיקרון. בעיניים עם חור מקולרי בעובי מלא הקטן או שווה ל- 250 מיקרון, היתה סגירה שכיחה יותר של החור המקולרי. שיפור בחדות הראייה של שתי שורות ושל 3 שורות נמצא בחולים צעירים מ- 65 שנים, ובחולים עם חדות ראייה נמוכה יותר בבדיקה הראשונית. תוצאות טיפוליות עדיפות לאחר טיפול באוקריפלסמין נראו בכל תתי קבוצות האוכלוסייה שנבדקו.

מסקנת החוקרים הייתה שגם בחינת תת-קבוצות אוכלוסייה שונות הראתה השפעה מיטיבה של אוקריפלסמין בכל תת-קבוצות האוכלוסייה שנבדקו.

Efficacy of Intravitreal Ocriplasmin for Treatment of Vitreomacular Adhesion.

Subgroup Analyses from Two Randomized Trials.

Haller JA, Stalmans P, Benz MS, Gandorfer A, Pakola SJ, Girach A, Kampik A, Jaffe GJ, Toth CA, on behalf of the MIVI-TRUST Study Group:

Ophthalmology 2015;122:117-122.