מחלות עיניים דלקתיות, כולל אובאיטיס, סקלריטיס, ופמפיגואיד של ממברנות מוקואידיות, אחראיות לעשרה אחוזים ממקרי העיוורון בארצות הברית. מטרת הטיפול במחלות עיניים דלקתיות היא להשיג שליטה על המחלה, לשמר את הראייה ולהבטיח איכות חיים. שימוש ממושך בקורטיקוסטרואידים כטיפול סיסטמי התגלה כחרב פיפיות, היעילה בהפחתת הדלקת, אך מלווה בתופעות לוואי עיניות וסיסטמיות משמעותיות.

תרופות אימונוסופרסיביות משמשות כטיפול חליפי לטיפול בסטרואידים, וכאשר הדלקת העינית הינה חמורה, לא מגיבה לטיפול בסטרואידים, או במצבים של דלקת ייחודית כמו מחלת בכצט. התצפיות שטיפול סיסטמי בתרופות אימונוסופרסיביות עלול לגרום לנטיה מוגברת להתפתחות ממאירות מעוררות דאגה מאז הממצאים המוקדמים של סיכון מוגבר להתפתחות ממאירות בחולים עם אימונוסופרסיה לצורך השתלת אברים. מעריכים שעשרה עד חמישה עשר אחוזים מהחולים שעברו השתלת כליה יפתחו ממאירות תוך 10 שנים מאז התחלת הטיפול האימונוסופרסיבי. הסיכון הכולל לפתח ממאירות באוכלוסיית מושתלים הינו פי שלושה או פי ארבעה יותר מאשר באוכלוסייה הכללית, וגידולי עור לא מלנוטיים, כמו לימפומות שאינן הודגקין הינם הממאירויות השכיחות ביותר באוכלוסייה זו. במיוחד באוסטרליה גידולי עור לא מלנוטיים קשורים לרמות גבוהות של קרינת שמש שגורמת לשכיחות גבוהה של גידולים אלה. בנוסף לכך, לימפומות שאינן הודגקין הינה הממאירות השכיחה ביותר בחולים עם מחלות ראומטיות המקבלים טיפולים אימונוסופרסיביים ממושכים. באופן דומה, הסיכון להתפתחות לימפומה שאיננה הודגקין בחולים עם לופוס אריתמטוס סיסטמי הוערך כפי שבע גבוה יותר מאשר באוכלוסייה הכללית. בניגוד לחולים עם השתלות אברים, וחולים שטופלו בראומטואיד ארטריטיס, חולים עם מחלות עיניים דלקתיות לא בהכרח יקבלו במשך כל חייהם טיפולים אימונוסופרסיביים. בנוסף לכך, המינונים הטיפוסיים של הטיפולים האימונוסופרסיים הינם בחצי עד בשליש נמוכים יותר בחולים עם מחלות עיניים דלקתיות, בהשוואה לחולים מושתלים, ודומים יותר לאלה שמקבלים החולים במחלות אוטואימוניות.

המנגנונים האפשריים להתפתחות קרצינומות בגלל טיפול אימונוסופרסיבי עשויים להיות הגברת האפשרות ללקות בזיהום על ידי וירוסים אונקוגניים, חוסר פיקוח אימוני, והשפעה מזיקה ישירה על הדנ”א. העריכו כבר את הסיכון לפתח ממאירות בחולים עם מחלות עיניים דלקתיות שקיבלו טיפול אימונוסופרסיבי, אולם התוצאות היו שונות במחקרים השונים. מחקר אוכלוסייה רטרוספקטיבי שבוצע בארצות הברית וכלל 2340 חולים שקיבלו טיפול אימונוסופרסיבי, לא גילה סיכון מוגבר למות או למות ממאירות. אולם, מחקר זה לא היה מסוגל להעריך את הסיכון לפתח ממאירות שאיננה גורמת למות. רק מחקר קודם אחד בדק היארעות של ממאירות בקרב חולים עם מחלות עיניים דלקתיות, לא מצא הבדל בין 207 חולים אשר טופלו בסטרואידים לעומת 330 חולים שקיבלו טיפול אימונוסופרסיבי. הבעייה עם מחקר זה הינה שהמעקב אחר החולים היה במשך תקופה מדיאנית קצרה של 1.34 שנים, שאיננה תקופה מספקת. כדי לתת תשובה לשאלה אם יש שכיחות מוגברת של ממאירות חודרנית בחולים עם מחלת עיניים דלקתית המקבלים טיפול אימונוסופרסיבי בוצע המחקר הנוכחי שהינו מחקר רטרוספקטיבי במרכז רפואי שלישוני אחד. הסיכון לממאירות הושווה לאוכלוסייה הכללית תוך כדי ביצוע תיקון לגיל ולמיגדר וכן בוצעה השוואה בין החולים שקיבלו טיפול אימונוסופרסיבי לבין אלה שטופלו רק בקורטיקוסטרואידים.  

המחקר בוצע על ידי חוקרים מסידני שבאוסטרליה, מהיחידה לדלקות של העין של בית הספר למדעי הרפואה,  ומתכנית הסרטן של מבוגרים של המרכז לחקר הסרטן ע”ש לווי, של בית הספר הקליני ע”ש הנסיך מווילס, של אוניברסיטת דרום ווילס החדש, ממחלקת העיניים של בית חולים סנט וינסנט, מהמכון להצלת הראייה של בית החולים לעיניים של סידני, של אוניברסיטת סידני.

במחקר השתתפו 190 מבוגרים עם מחלת עיניים דלקתית, אשר 58 מהם קיבלו טיפול רק בקורטיקוסטרואידים ו- 132 קיבלו טיפול אימונוסופרסיבי סיסטמי במשך עד 6 חודשים בין 1985 ו- 2007.

הטיפולים האימונוסופרסיבים כללו אנטימטבוליטים, מעכבי תאי  T   ו/או    alkylating agents   . שכיחות הממאירויות נבדקה על ידי דיווחים אישיים שאומתו באמצעות רישומים רפואיים. מספר ממאירויות בחולה אחד נספרו כמספר ממאירויות, למעט ממאירות עורית שאיננה מלנומה, אשר רק הראשונה נספרה. התוצא העיקרי היה הסיכון להתפתחות ממאירות בהשוואה לאוכלוסייה הכללית ובהשוואה בין תת-קבוצות המחקר. במהלך תקופת המעקב המדיאנית של  7.34 שנים התגלו 25 ממאירויות ב- 17 חולים. השכיחות הייתה 2.1 לאיש לשנה בקבוצה שקיבלה טיפול אימונוסופרסיבי ו- 0.43 לאיש לשנה בקבוצה שקיבלה טיפול בקורטיקוסטרואידים. בקרב הקבוצה שקיבלה טיפול אימונוסופרסיבי, הממאירויות השכיות ביותר היו ממאיריות עוריות לא מלנוטיות (11),  ולימפומות שאינן הודגקין (4). הסיכון להתפתחות ממאירות היה גבוה באופן משמעותי יותר מהסיכון באוכלוסייה הכללית עבור התפתחות כל ממאירות, וגם אם חושב ללא ממאירויות עוריות. שכיחות מוגברת במיוחד של ממאירויות עוריות שאינן מלנומה ושל לימפומות שאינן הודגקין נמצאו בתת הקבוצה שקיבלה טיפול אימונוסופרסיבי בהשוואה לתת הקבוצה שטופלה רק בקורטיקוסטרואידים. בקבוצת המחקר הנוכחית לא היה אף מקרה של מות כתוצאה ממאירות.

מסקנת החוקרים היא שחולים עם מחלת עיניים דלקתית שקיבלו טיפול אימונוסופרסיבי סיסטמי הינם בעלי סיכון מוגבר לפתח ממאירות, אולם העלייה בסיכון הכללי הייתה בינונית. סוגי הממאירויות שנמצאו היו דומים לאלה שרואים בחולים מושתלים ובחולים עם מחלות אוטואימוניות במקבלים טיפול אימונוסופרסיבי. הטיפול האימונוסופרסיבי נשאר כלי טיפולי חשוב עבור מחלות עיניים דלקתיות, אולם על החולים להיות במעקב קליני ארוך טווח שנועד למצוא ממאירות בשלב מוקדם ולטפל בה. את הממצאים של המחקר הזה יש לאמת גם במחקר פרוספקטיבי ארוך זמן.

Yates WB, Vajdic CM, Na R, McCluskey PJ, Wakefield D:

Malignancy Risk in Patients with Inflammatory Eye Disease Treated with Systemic Immunosuppressive Therapy. A Tertiary Referral Cohort Study.

Ophthalmology 2014;122: 265-273.