מתוצאות מחקר חדש שפורסם ב-Archives of Internal Medicine עולה כי תרגילי ספורט המבוצעים בבית עשויים להגן על קשישות בסיכון-גבוה מפני שברי ירך.

לדברי החוקרים, אין עדויות ארוכות-טווח ממחקרים אקראיים להערכת התועלת של תרגילי ספורט במניעת מוגבלות ושברים עקב נפילות בקשישים. שברים עקב נפילות מלווים בכאב ארוך-טווח, הפרעה בתפקוד וסיכון מוגבר לאשפוז במוסד ולתמותה של קשישות. שברי ירך מהווים את הנטל הכבד ביותר על משאבי הטיפול הרפואי, ובעלי ההשפעה הגדולה ביותר על החולים מאחר שמלווים בשיעורי תחלואה ותמותה גבוהים.

בתקופה שבין 1 באפריל עד 30 באפריל בשנת 2001, 160 נשים בגילאי 70-73 שנים עם אוסטיאופניה לקחו חלק בתקופת הארכה של מחקר להערכת פעילות גופנית. הנשים בקבוצת הפעילות הגופנית השתתפו בפגישות פעילות גופנית תחת השגחה, שכללה תרגילי שיווי משקל, תרגילי כוח וחיזוק הרגליים. המפגשים נערכו בתדירות של פעם בשבוע, למשך שישה חודשים, בין אוקטובר ועד מרץ בכל שנה מ-1998 עד 2001.

תקופת ההארכה של המחקר נערכה מ-1 במאי, 2001 עד 31 בדצמבר, 2005, עם זמן תצפית ממוצע של 7.1 שנים. יעדי המחקר העיקריים היו צפיפות המינראלים בצוואר הירך, תנודה תנוחתית (Postural Sway) וחוזק הרגל; יעדי סיום משניים כללו שברים שטופלו במסגרת בית-חולים ומדדי יכולת תפקודית.

בקבוצת הנשים הפעילות גופנית תועדו תוצאות טובות יותר משמעותית, בהשוואה לקבוצת הביקורת, במדדי תנודתיות תנוחתית (p=0.005), מהירות הליכה (p<0.001) ומדד Frencahy Activities Index (p=0.001). עם זאת, בשתי הקבוצות תועדה ירידה דומה בצפיפות המינראלים של העצם לאורך זמן.

במהלך תקופת ההארכה, בקבוצת הפעילות הגופנית שיעורי ההיארעות של שברים עמדו על 0.05 ל-1000 שנות-אדם, בהשוואה ל-0.08 ל-1000 שנות-אדם בקרב נשים בקבוצת הביקורת. לא תועדו שברי ירך בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לחמישה מקרים בקבוצת הביקורת. בקבוצת ההתערבות תועד מקרה תמותה אחד, ובקבוצת הביקורת תועדו 8 מקרי תמותה.

החוקרים כותבים כי לתרגילי ספורט המבוצעים בעיקר בבית, ולאחריהם אימון ביתי עצמאי, השפעה ארוכת-טווח על שיווי המשקל והיציבה, והם אף עשויים להגן על קשישות מפני שברי ירך.

מגבלות המחקר כוללות שיעור השתתפות של כמעט 75% מהנשים במחקר המקורי, העדר אפשרות להכללת הממצאים על קשישים חולים מאוד או כאלו המאושפזים במוסדות, ומידע לא מלא אודות נפילות ופעילות גופנית בתקופה שלאחר ההתערבות.

החוקרים מסכמים וכותבים כי לפעילות גופנית לאורך החיים תועלת רבה עם הפחתת הסיכון לשברים. יתרה מזאת, שיעורי התמותה היו נמוכים יותר משמעותית בקבוצת הנשים הפעילות גופנית, בהשוואה לקבוצת הביקורת, במהלך תקופת ההארכה של  המחקר. יש להמליץ על פעילות גופנית יומיומית לקשישות עם אוסטיאופניה.

Arch Intern Med. 2010;170:1548-1556

לידיעה במדסקייפ