נקעים בקרסול מהווים מהווים כ 20% מסך הפציעות בספורטאים; בתוך הנקעים מבחינים בפגיעות בחלק לטרלי, חלק מדיאלי ופגיעות סינדסמוזיס. יש להבדיל בין הסוגים השונים על מנת לטפל בהתאם.

הסוג הנפוץ ביותר הוא נקע קרסול לטרלי אקוטי (Acute Lateral Ankle Sprain-ALAS).

המנגנון לפציעת ALAS הוא אינברסיה ואדוקציה (סופינציה) של כף הרגל בכיפוף פלנטרי. מנגנון זה גורם לפציעה של מייצבי הקרסול. המייצב העיקרי הנפגע ב ALAS הוא רצועת ה ATFL Anterior talofibular ligament. פגיעה מבודדת בליגמנט זה, ללא פגיעה במייצבים הפנימיים של הקרסול, עלולה לגרום לאי יציבות סיבובית אנטרולטלרית. פגיעה נוספת במייצב הצדדי – Calcaneofibular ligament CFL עלולה לגרום לאי יציבות בהטייה של הטלוס.

לעומת פגיעות אלו, קרע בסינדסמוזיס המכונה גם נקע קרסול גבוה (High Ankle Sprain – HAS), נגרם במנגנון דורסיפלקציה וסיבוב חיצוני של כף הרגל. זמן ההחלמה של HAS ארוך יותר (בממוצע 13.9 ימים לעומת 8.1 ימים ל ALAS ו 10.7 ימים לנקע מדיאלי),

את הנקעים מחלקים גם לפי דרגות חומרה. דרגה אחת פירושה מתיחה בלבד של הרצועות המעורבות ללא קרע. בדרגה 2 קרע חלקי ברצועות הגורם לכאבים ונפיחות. קיימת הגבלה בתפקוד ותתכן אי יציבות של הקרסול. קרע דרגה 3 פירושו קרע שלם של הרצועה ובו נגרמים כאב עז, נפיחות ושטף דם. קיימת מגבלה משמעותית בתפקוד ופגיעה ניכרת ביציבות הקרסול.

בשלבי ההחלמה של הרצועה מבחינים תחילה בשלב הדלקתי האורך עד 10 ימים מהפגיעה, שלב השגשוג האורך 4-8 שבועות מהפגיעה, ושלב הייצור מחדש – רהמודולציה – היכול לארוך שנה מהפציעה.

אחד הסיבוכים לאחר נקע אקוטי הוא נקע קרסול כרוני המתבטא בכאב מתמשך, אירועי נפיחות חוזרים ואי יציבות של הקרסול. יש הטוענים, כי דווקא בקרב אלו המאובחנים כלוקים בנקע בדרגה קלה, הסיכוי לנקע חוזר גבוה יותר. אחת הסיבות האפשריות היא אולי התעלמות בזמן האבחנה הראשונית מפציעות נלוות למשל בגידי הפירוניאלים, בסינדסמוזיס או בסחוס המפרקי.

יש  לציין, כי בקרב אתלטים הסיכון ללקות בנקע חוזר תוך שנה מהנקע האחרון הוא פי שניים לעומת מי שלא לקו בנקע קרסול, לפיכך יש חשיבות רבה לאבחון מדויק ראשוני וטיפול בהתאם, על מנת למנוע סיבוכים ותחלואה, העלולים בין השאר לגרום להיעדרות ארוכה יותר מספורט.

מטרת המאמר הייתה לתת לרופא המטפל כלים מעודכנים לטיפול ב – ALAS בקרב ספורטאים על מנת לאפשר טיפול אופטימלי וחזרה מהירה לפעילות

גורמי סיכון ללקות ב ALAS: ניתן לחלק את גורמי הסיכון ללקות ב – ALAS לחיצוניים ופנימיים. החיצוניים הם למשל תנאי שטח ומאפייני הפעילות, והפנימיים הם אלו המייחדים את המטופל, למשל תחושת מצב וטווחי תנועה. חשוב בגורמים אלו לברר מה ניתן לשינוי וטיפול ובכך אפשרות לטיפול מניעתי מוקדם.

גורמי סיכון פנימיים: אלו כוללים הגבלה בדורסיפלקציה של הקרסול, תחושת מצב לקויה, ליקוי בשיווי משקל וקואורדינציה. תבנית לקויה של דריכה בזמן ריצה, כושר גופני נמוך, כוח שרירים מוחלש, ומהירות תגובה איטית של הפירוניאלים.

גורמי סיכון חיצוניים: הגורם החיצוני העיקרי הניתן לשליטה הוא ענף הספורט בו עוסק המטופל. בכדורסל, כדורעף, וטיפוס שכיחות הנקעים גבוהה יחסית לענפי ספורט אחרים. סוג המשטח גם הוא משנה. בכדורגלנים הנקעים שכיחים יותר במגרשי דשא סינטטי. מבחינת סוג הנעלה, בנעליים עם עקב גבוה שכיחות הנקעים גבוהה יותר.

אמנזה ובדיקה גופנית הבסיס לטיפול מוצלח בנקע הוא אבחון מדויק וכאן החשיבות לאנמנזה מוקפדת ובדיקה גופנית יסודית. במסגרת סיפור המחלה יש לברר למשל האם המטופל יכול לדרוך ולשאת משקל? האם חל שיפור בתלונה מאז החבלה? האם מדובר בנקע ראשון או נקע חוזר? דגשים בבדיקה הגופנית כוללים מיקום של עיקר הרגישות, הנפיחות ושטפי הדם. לאחר ALAS הממצאים ממוקדים ל ATFL מעט קדמית ודיסטלית לקצה הפטישון הצדדי וכן לCFL מתחת לפטישון הלטרלי. חובה להעריך פציעות נלוות שעלולות להופיע בסינדסמוזיס הדיסטלי, בפטישון הלטרלי עצמו, בגידים הפירוניאליים, בבסיס מסרק ,5 בזיז הקדמי של עצם עקב, בזיז הלטרלי של הטלוס ובכל המייצבים הלטרליים. מדיאלית יש לבדוק את הפטישון המדיאלי, את ליגמנט הדלתואיד, סוסטנטקולום טלי ואת עצם הנביקולר. כל המבנים האלו ניתנים בקלות למישוש.

עוד חשוב לבדוק את גיד אכילס, גיד טיביאליס אנטריור ואת תנועת מפרקי ליס-פרנק ושופרט.

כיוון שמיד לאחר נקע חריף קיימים רגישות וכאב, יתכן קושי במישוש ממוקד של מבנים אנטומיים, בהערכת טווחי תנועה, יציבות וכוח שרירים, לכן מומלצת בדיקה נוספת לאחר 10-14 ימים.

ב Cavo-varus של כף הרגל סיכון מוגבר ללקות בנקעים. הערכת Cavo-varus אפשרית בהסתכלות מלפנים על כף הרגל בעמידה. במבחן Peek-a-boo-heel (העקב המציץ) ניתן בCavo-varus להבחין בכרית השומן המדיאלית פלנטרית של העקב.

בכ 25% מהלוקים בנקע קרסול, יש גם אי יציבות של המפרק הסובטלרי טלו-קלנאו-נביקולר TCN). ממצאי הבדיקה באי יציבות כזו דומים לאלו של אי יציבות הקרסול, אבל בלוקים באי יציבות של מפרק TCN קיימת רגישות על סינוס טרסי ובחלק מקורב צדדי של כף הרגל עצמה. מבחן מגירה אנטרולטרלי ייחודי לאי יציבות זו. במבחן זה הבודק אוחז את העקב במנח דורסיפלקציה  מקסימלית ואז מושך את כף הרגל קדימה תוך מתן אינברסיה וורוס ואדוקציה. מבחן סטרס לטרלי  – TALAR TILT- מכוון גם הוא לאי יציבות סובטלרית.

צילומים: יש קריטריונים ברורים לביצוע צילומים במקרים של נקעים בקרסול המגיעים להערכה בחדר מיון. חשד לשבר עולה, כאשר יש רגישות על הפיבולה או הטיביה בחלקן האחורי בשליש הדיסטלי, או על הפטישונים עצמו כאשר קיימת אי יכולת לבצע 4 צעדים רצופים. באין ממצא אחד מהנ”ל אין חובה לבצע צילומים בחדר המיון.

אם נמצא לנכון לבצע צילומים, מומלץ שיבוצעו בעמידה. בשלושה מנחים מכוונים לקרסול ושני מנחים לכף הרגל.

בדיקות CT או MRI אינם מומלצות בדרך כלל בשלב האקוטי.

CT מומלץ, כאשר בצילום חשד לפגיעה מורכבת למשל שבר אוסטיאוכונדרלי. MRI מומלץ בחשד לפגיעה אוסטאוכונדרלית, לקרע גידים (אכילס למשל) לדיסלוקציה של גידים פירוניאלים ובחשד לפגיעה אוסטיאוכונדרלית.

שיקולים בטיפול בנקע חריף בקרסול: לחומרת הנקע השפעה מכרעת על הטיפול האופטימלי והפרוגנוזה. מטופלים הלוקים בנקע בדרגה 1 או 2 יכולים להתנייד ללא קביים ולבצע פעילות רגילה (לא ספורט) ללא מגבלה ניכרת. בדרגות אלו הריפוי מהיר יותר עם התחלת תוכנית שיקום מוקדמת, הכוללת עבודה מוקדמת על טווחי תנועה פונקציונאליים.

ALAS עלול לגרום לשלל בעיות נוספות כולל הפרעה בתחושת המצב ולכן אי יציבות תפקודית של הקרסול. הפרעה נוספת היא איחור בזמן התגובה של הגידים הפירוניאליים אולי בשל המתיחה של גידים אלו כאשר התרחש הנקע. עוד תתכן חולשת שרירים סביב מפרק הקרסול. בשל ליקויים אלו מומלצת תוכנית שיקומית מוקדמת.

מקובל להמליץ על טיפול מיידי בנקעים בצירוף המקובל של מנוחה, קרח, חבישה הדוקה ורגל מורמת (RICE – Rest, Ice, Compression, Elevation) לנוהל זה אין למעשה תמיכה משמעותית סטטיסטית בספרות. הממצא היחידי שנמצא יעיל יותר במהירות ההחלמה מ ALAS הוא צירוף של קירור מקומי ותוכנית שיקומית מוקדמת.

יש המטפלים ב ALAS בהזרקת פלזמה עשירה בטסיות (PRP). עד כה ברוב המחקרים לא נמצא יתרון לשיטת טיפול זה על פלצבו.

בנקעים דרגה 3 מומלצת תחילה תקופה קצרה של קיבוע ואי דריכה או דריכה חלקית. אין קונצנזוס לגבי משך הקיבוע או סוג הקיבוע. באלו נכללים מגף גבס, מגף הליכה מהמדף, חבישה לוחצת או מחוך מקבע קרסול.

בארה”ב הטיפול המומלץ לנקעים אלו שמרני. באירופה הגישה אגרסיבית יותר ורבים מנותחים על מנת להקטין את סיכון היארעות הנקעים החוזרים ורמת תפקוד טובה יותר לעומת הטיפול השמרני.

חזרה לספורט: זמן החזרה לפעילות מותנה בתחושת אי הנוחות של המטופל וביכולתו לבצע את המאמצים הנדרשים בענף הספורט. בממוצע חוזרים לפעילות לאחר 16-24 ימים, אבל רבים מאלו חווים פציעה חוזרת או סיבוכים נוספים. הדגש בחזרה לפעילות הוא על מגן קרסול ותוכנית שיקום הכוללת חיזוק פירוניאלים ואימון לשיקום תחושת מצב (Proprioception) על מנת למנוע פציעה חוזרת.

מעריכים כי עד 40% ילקו בנקעים חוזרים המאופיינים בתחושת אי יציבות של הקרסול ותחושת “בריחה” של הקרסול.

נקעים כרוניים עלולים לגרום לסיכון מוגבר ללקות באוסטיאוארטריטיס של הקרסול.

תוכנית שיקומית מוקדמת תסייע בחזרה מהירה יותר לפעילות ספורטיבית. בשלב ההחלמה יש לשלב בתוכנית השיקום תרגילים פליומטריים (Plyometric). העיקרון בתרגילים אלו הוא בניית כוח, גמישות, ושיקום תחושת מצב. נכללים קפיצות על 2 רגליים, קפיצות על רגל אחת, וקפיצות בכיוונים שונים. בנקעים הקשים יותר, בהם המטופל מתקשה בנשיאת משקל בשל כאב ו/או אי יציבות, יש להמליץ על שיקום בהידרותרפיה.

מהלך לאחרALAS  לאחר נקע קרסול ראשון הסיכון לנקעים חוזרים גבוה למדי ועלול להתפתח לאי יציבות כרונית, המוגדרת כאי ספיקה של הרצועות המייצבות הלטרליות של הקרסול. הביטוי הקליני הוא כאב ומגבלה משמעותית בתפקוד הספורטיבי. הסיכון להתפתחות אי יציבות כרונית כזו גבוה יותר בקרב העוסקים בריצה, קפיצה ופעילויות בהן שינויי כיוון חדים. אי יציבות כרונית עלולה לגרום גם לשנויים נלווים ברקמה הרכה וברקמה הגרמית. כך יתכנו סינדרום צביטה קדמית (בין הטלוס דורסלית לטיביה קדמית), סינוביטיס של מפרק הקרסול ופגיעות אוטיאוכונדרליות בטלוס (OCD).

נקעים “גבוהים” (סינדסמוטיים) של הקרסול.  סוג זה של נקעים שכיח יותר בפציעות באנרגיה גבוהה. אלו מהווים כ 12% מהנקעים בכלל ובקרב הספורטאים כ 25% ממקרי הנקע. בין הגורמים לנקע זה נכללים התנגשות באנרגיה גבוהה בין יריבים (פוטבול למשל) או קפיצות מגובה ניכר. המנגנון בד”כ דורסיפלקציה של הקרסול וסיבוב חיצוני של כף הרגל.  תנועה כזו עלולה לגרום לקרע שלAnterior inferior tibiofibular ligament (AITFL), Transverse tibiofibular ligament, ו Posterior inferior tibiofibular ligament (PITFL) – כל אלו מרכיבים את הסינדמוזיס בין הטיביה והפיבולה הדיסטליים. גם ליגמנט הדלתואיד תורם ליציבות הסינדסמוזיס ע”י מניעת הטרנסלציה של הטלוס.

מנגנון הפציעה: השכיח ביותר לנקע זה הוא סיבוב חיצוני של כף הרגל. מגנון אפשרי נוסף הוא דחיסה אקסיאלית ואינברסיה, וכן איברסיה או תנועת דורסיפלקציה קיצונית אשר דוחקת את חלקו הרחב של הטלוס להפריד בין הטיביה לפיבולה. עוד נמצא קשר לסוג הנעלה, כמו למשל מגפיים נוקשים של שחקני הוקי קרח, המהווים גורם סיכון דווקא לנקעים גבוהים.

בדיקה גופנית: בנקעים אלו הכאב והנפיחות מפושטים בכל הקרסול. מספר מבחנים נועדו לכוון לאבחנה זו. מבחן אורך הרגישות “Tenderness length” בודק עד כמה פרוקסימלית לפטישון הלטרלי קיים כאב. במבחן לחיצה “Squeeze test  לוחצים את הפיבולה הפרוקסימלית אל הטיביה. כשיש פגעה בסינדסמוזיס מבחן זה גורם לכאב הקורן לקרסול. במבחן על שם Cotton מייצבים את הטיביה והפיבולה דיסטלית ביד אחת ומבצעים טרנסלציה לטרלית של העקב והטלוס ביד שניה. מבחן חיובי מוגדר כטרנסלציה מעל 3-5 מ”מ או בהישמע קליק. במבחן טרנסלציה של הפיבולה מייצבים את הטיביה ביד אחת ומבצעים טרנסלציה אחורית וקדמית של הפיבולה. במבחן חיובי נגרם כאב או הפיבולה מובילית יותר לעומת הקרסול השני. במבחן סיבוב חיצוני המטופל יושב כשרגלו משתלשלת בכיפוף 9 מעלות בברך מחוץ למיטה. מבצעים סיבוב חיצוני של כף הרגל ביד אחת תוך ייצוב השוק היד שניה, במבחן חיובי נגרם כאב בקרסול או בסינדסמוזיס. במבחן “רגל על רגל” –  Cross-leg test, המטופל יושב בכיפוף ברכיים 90 מעלות. מניח את השוק של הרגל הפצועה מעל הברך השניה ולוחצים מעט את השוק המקורבת של הרגל הפצועה. מנח זה יוצר כוחות גזירה על הסינדסמוזיס. במבחן חיובי מופק כאב באזור הסינדסמוזיס. יש להדגיש כי הרגישות והמובהקות של כל מבחן בנפרד אינה גבוהה, אך צירוף של מספר מבחנים יכול לכוון לאבחנה הנכונה.

בכל מקרה של נקע קרסול גבוה יש לשלול שבר Maisonneuve. זהו שבר של הפיבולה המקורבת, פגיעה בסינדסמוזיס וקרע של ליגמנט הדלתואיד המדיאלי

הדמייה בנקעים גבוהים: צילום רנטגן, רצוי בעמידה ב 3 מנחים הוא המומלץ כבדיקה ראשונית.  בצילומים מעריכים את ה tibiofibular clear space (TFCS)  זהו המרחק הנמדד בצילומי AP או סינדסמוזיס 1 ס”מ מעל המשטח המפרקי של הטיביה. מודדים את המרחק בין הזיז הטיביאלי האחורי לחלק המדיאלי של הפיבולה. המרחק התקין פחות מ 6 מ”מ. Tibiofibular overlap (TFO) נמדד בין הגבול הצדדי של הזיז הקדמי של הטיביה הדיסטלית והגבול המדיאלי של הפיבולה. חפיפה פחות מ 1 ס”מ נחשבת פתיחה של הסינדסמוזיס. Medial clear space נמדד בין הגבול החלק הלטרלי של הפטישון הפנימי לגבול הצדדי של הטלוס. מרחק מעל 4 מ”מ נחשב פתולוגי.

צילום של שוק מקורבת נועד לאבחן שבר Maisonneuve שהוא שבר ספירלי של פיבולה מקורבת.

MRI יעיל הן בזיהוי הפגיעה בסינדסמוזיס וברקמה רכה למשל אבחון שברים אוסטיאוכונדרליים.

שיקולים בטיפול: כאשר נקעים אלו יציבים והפתיחה בסינדסמוזיס איננה משמעותית, מומלץ טיפול שמרני. ניתן לטפל במגף דריכה מהמדף, כשהדגש הוא מניעת סיבוב חיצוני. בניגוד לנקעים מסוג ALAS, בהם תרגילים מוקדמים לשיקום טווח תנועה מאפשרים חזרה מהירה יותר לפעילות, בנקעים הגבוהים הפעלה מוקדמת מדי עלולה ליצור עומס נוסף על הסינדסמוזיס ובכך לעכב את תהליך הריפוי ואת החזרה לפעילות. לכן מומלצת תקופת קיבוע בת שבוע עד שבועיים ומשך הגבלת דריכה בהתאם לחומרת החבלה.

במקרים בהם נוסף לפגיעה בסינדסמוזיס קיימת גם פגיעה בליגמנט הדלתואיד, או שבר פטישון מדיאלי, יש לשקול טיפול כירורגי.

תיקון הקרע בסינדסמוזיס אפשרי ע”י ברגים בין הפיבולה והטיביה הדיסטלית או בתפר המקובע בשני כפתורים בפיבולה ובטיביה. היתרון בקיבוע בתפר כזה, הוא שימור התנועה הפיסיולוגית בין הטיבה לפיבולה.

חזרה לספורט: הנקעים הגבוהים נגרמים מחבלות בהן אנרגיה גבוהה יותר לעומת הנקעים מסוג ALAS ולכן זמן החזרה לפעילות אחרי נקעים גבוהים ממושך יותר.

עקרונות השיקום דומים בשני סוגי הנקעים. ברורה חשיבות שיקום התנועה, תחושת המצב וכוח השרירים. לעומתם טיפולים אחרים אומנם נפוצים מאד, אך חשיבותם אינה מוכחת. כך למשל למרות שטיפול בגלי קול ובגלים חשמליים (TENS) נהוגים בנקעים בקרסול יעילותם לא הוכחה במחקרים.

שילוב טיפול במגן קרסול ופיזיותרפיה פעילה, מאפשר למטופל להתחיל בפעילויות ותנועות המפעילות יותר עומס על הקרסול. סימן אמין למוכנות לחזרה לפעילות מלאה הוא היכולת לקפוץ על רגל אחת 10 פעמים ללא כאב.

במסגרת השיקום חוזרים תחילה לריצה, קפיצה ותרגילים לשיפור הזריזות. החזרה לפעילויות בהם שינויי כיוון חדים ופתאומיים מומלצת בהדרגה. לאחר השלמת שלב זה בשיקום, אפשר לחזור לתרגול ללא כאב בענף הספורט הספציפי, למשל כדרור בכדורסל, ריצה במסלול וכדומה.

דיון: נקעים בקרסול מהווים פציעה שכיחה בספורטאים. חשוב מאד להבחין בין נקעים גבוהים, בהם עקרונות הטיפול שונים וזמן החזרה לפעילות מלאה ארוך יותר, מאלו הנהוגים בנקעים מסוג ALAS.

ב ALAS חשוב לשלול שברים או פציעות נלוות אחרות וניתן להתחיל טיפול פונקציונאלי הכולל שיקום תנועה ותמיכה לקרסול (מחוך או Taping). אלו עדיפים על קיבוע לצורך מניעת תנועה. עם זאת מקובל קיבוע משך זמן קצר על מנת להפחית תלונות כאב ולהוריד נפיחות. ניתוח מיועד רק לאלו הלוקים בקרעים של הרצועות הלטרליות.

מחוכים לקרסול יעילים במניעת נקעים נוספים הן במי שלקו בנקע ראשון והן בלוקים בנקעים חוזרים. תרגול גופני נמצא יעיל בעיקר במניעת נקע נוסף במי שלקו בנקעים חוזרים. טיפולים אחרים כגון נעליים גבוהות וטיפול בזרמים חשמליים לא הוכחו כיעילים בטיפול או במניעה של נקעים חוזרים.

נקעים גבוהים גורמים להיעדרות ארוכה יותר מפעילויות ספורט. בשל הקושי באבחנה של נקעים אלו, יתכן עיכוב בתחילת הטיפול הנאות. זו סיבה נוספת למשך ההתאוששות הארוך יותר.

צילומי רנטגן יעילים בשלילת שברים נלווים אבל אבחנה של קרעים בסינדסמוזיס ללא פתיחה ניכרת עלול להיות מפוספסים. על הרופא להיות עירני לאפשרות של נקעים אלו ובחשד בנוכחותם מומלץ ביצוע MRI.

הטיפול בנקעים הגבוהים תלוי בחומרת הפציעה. בכל שיטות הטיפול יש למנוע סיבוב חיצוני של כף הרגל.
משום כך, בעוד ב ALAS הפעלה ותרגול לשמירת טווחי התנועה מהווים מרכיב חשוב בשיקום, בנקע גבוה תרגילים כאלו עלולים לעכב תהליך ההחלמה.

בכל מקרה המלצה היא לפיזיותרפיה אישית לכל מטופל כולל טיפול מנואלי, אימון נוירומוסקולרי ופרופריוצפטיבי ובהדרגה שילוב תנועות ותרגילים מאתגרים יותר עד חזרה מלאה לפעילות.

Kramer Z, , Woo Lee Y, Sherick RM.  DPMc.  Acute Ankle Sprains. Clin Podiatr Med Surg 40 (2023) 117–138

הערות העורך: זמן רב כבר לא נתקלתי במאמר כל כך מייגע. ניסיתי לקצר ולהתמקד בעיקר ומקווה שעבורכם חסכתי קצת יגיעה…

נדרשתי לסקירה המורחבת של נקעים בקרסול, כיוון שחיילים רבים לוקים בנקעי קרסול בשטחי האימונים. תמיד טוב לחזור לבסיס, גם בחומר בו אני שולט היטב, לבדוק האם יש ממצאים חדשים, לרענן ידע, להיזכר במבחנים בבדיקה הגופנית ובשיטות טיפול עדכניות.

בשטח אין הדמייה, אין רנטגן אין אולטראסואנד ובוודאי אין MRI. האמצעים היחידים לאבחנה ולטיפול המתאים הם אנמנזה ובדיקה פיזיקלית ויצירתיות בתכנון המלצות השיקום בהתאם לתנאים בשטח ולמחוייבות המסגרת הצבאית. ברוב המוחלט של המטופלים בהם בדקתי די היה במשאבים אלו להביא את הנפגעים לתפקוד מלא ללא סיבוכים.

איך מטפלים בשטח? בספורטאי העל בהם עסק המאמר, הומלץ מאד לבצע שיקום תפור אישית ותחת השגחה של פיזיותרפיסט צמוד. אין מצב כזה בשטח ובכל זאת התמודדנו די טוב ברוב המוחלט של מקרי הנקעים. אשתף אתכם בחלק מהמקרים.

בשבוע הראשון של המלחמה נסעתי צפונה לשטח כינוס צנחנים במילואים. מספר החיילים שלקו בנקע קרסול לטרלי היה גבוה מאד. רובם בעלי כושר אירובי נמוך יחסית (גורמים פנימיים) ועל זה הולבשו שלל גורמים חיצוניים מעודדי נקעים: משטח אימונים לא ישר, בורות, אבנים ומהמורות. אימוני לילה בראות נמוכה, משקלים כבדים לא תמיד מאוזנים היטב על הגב. רוקנתי מהר מאד את מלאי מגיני הקרסול את מלאי משחות הוולטרן, קטוספריי וטראומיל. העמדתי את החבר’ה בשורה, הדגמתי תרגילים לשמירת טווחי תנועה של הקרסול, שיפור תחושת מצב ושלל תרגילים פליומטריים, שבוע לאחר מכן חזרתי לאותה יחידה צפונית. רובם המוחלט של נוקעי הקרסול החלים לחלוטין וחזר לאימונים.

התבקשתי לבדוק חייל נוסף שהתלונן על מוגבלות בקרסול. “אינני בטוח בתנועות הקרסול. לפני שנתיים הייתי כדורגלן, נקעתי את הקרסול, הרופא אמר שיש לי קרע ברצועה ובגיד, שאני חייב ניתוח ועלי לפרוש מכדורגל. לא עשיתי ניתוח ופרשתי מספורט ומאז אין לי בטחון בקרסול”.

החייל לא חווה נקעים חוזרים ולא כאבים רק אי בטחון. בבדיקה לא נמצאה כל פתולוגיה. טווחים מלאים, יציבות שמורה, כוח שרירים מלא, הליכה ללא צליעה וקפיצה על רגל אחת תקינה לחלוטין. “אין לך כלום” עמלתי לשכנע את החייל, “הבדיקה תקינה והביצועים הגופניים שלך תקינים”. “אבל יש לי קרע ברצועה” טען בלהט. “הרופא אמר לי ולא עשיתי ניתוח”. החייל לא חיפש סיבה לסיים שירות מילואים. אזהרות הרופא שבדק אותו לפני שנתיים זרעו בהלה. בביקורת הבא הגעתי עם פיזיותרפיסט. הרכבנו מחוכים וטיפלנו בטייפינג בנקעים אקוטיים. והינה חוזר הכדורגלן בדימוס לפיזיותרפיסט  – “אולי תעשה לי טייפינג” ביקש, “לפני שנתיים איבחנו לי קרע ברצועה ובגיד והרופא אמר לי שחובה לנתח…”

כאן הפנייה לרופאים לפיזיותרפיסטים ולמומחים למיניהם. אנא היזהרו בדבריכם למטופלים בקביעות נחרצות ללא בסיס יציב, בהמלצות חד משמעיות של תמיד מבוססות. יש מטופלים שאמירות כאלו שוקעות עמוק וכידוע אבן שנזרקה לבאר כמו אמירה נמהרת מיטב המומחים אח”כ יתקשו להוציאה…

התמונות באדיבות ד”ר פנסקי