מקור: הודעת משרד הבריאות

בהמשך לדיווח על כך שמשרד הבריאות שוקל על הסרת אחריותו הבלעדית על הפעילות של המכון לרפואה משפטית, מודיע המשרד היום על הקמת ועדת לבחינת הרפואה המשפטית בישראל בשיתוף משרד המשפטים והמשרד לבטחון פנים. להלן ההודעה:

הועדה לבחינת הרפואה המשפטית בישראל תתייחס לנושאים הבאים: בחינת התשתית המשפטית והכפיפות המקצועית לפעילות המכון במטרה להבטיח את אי תלותו; לצד בחינת האפשרות להסמכת גופים נוספים לתת חוות דעת בתחום הרפואה המשפטית.

בראש הועדה יעמוד, משה בר סימן טוב, מנכ”ל משרד הבריאות. כמזכיר הועדה ישמש עו”ד מאיר ברודר מהלשכה המשפטית במשרד הבריאות.

חברי הועדה:

עו”ד אמי פלמור, מנכ”לית משרד המשפטים

תת ניצב אורי מכלוף , ראש חטיבת החקירות, אגף החקירות והמודיעין, משטרת ישראל

ד”ר גיא רוטקופף, מומחה במשפט הפלילי ודיני הראיות (לשעבר מנכ”ל משרד המשפטים)

הרב יעקב רוז’ה,  חבר מועצת הרבנות הראשית  ומומחה בתחום הקבורה וזיהוי חללים, רב המכון לרפואה משפטית.

פרופסור איריס ברשק, ראש החוג לפתולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב

פרופ’ אפרת לוי להד, יו”ר משותף- המועצה הלאומית לביו-אתיקה, מנהלת המכון הגנטי במרכז

הרפואי שערי צדק

המשרד אף פירסם חומר רקע הנוגע למכון המשפטי ולעבודת הועדה:

חומר רקע להקמת הוועדה לבחינת הרפואה המשפטית במדינת ישראל

רקע כללי 

המכון הלאומי לרפואה משפטית על שם ל’ גרינברג (להלן: “המכון”) נוסד בשנת 1954. בשנים הראשונות לקיומו שימש המכון מחלקה של האוניברסיטה העברית בירושלים. משנת 1975 הוא כפוף למשרד הבריאות ומשנת 1988 המכון  מסונף לפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב.      
ביוני 2004 העביר שר הבריאות דאז, דני נוה, את ניהול המכון להנהלת בית-החולים הממשלתי “אסף הרופא”. בשנת 2012 חזר המכון לאחריותו וניהולו של משרד הבריאות תחת מינהל הרפואה במשרד הבריאות.

המכון הלאומי לרפואה משפטית, הוא המוסד היחיד בישראל המספק שירותים רפואיים משפטיים. שירותיו ניתנים לגורמים ממשלתיים כגון: משרד המשפטים והמשרד לביטחון הפנים, משרד הביטחון (וצה”ל). בנוסף המכון מספק שירותים גם לגורמים נוספים ובהם האו”ם, נתיחות פרטיות וכו’.

השירותים שהמכון הלאומי לרפואה משפטית נותן:

·      נתיחת גופות לצורך חקירת מקרי מוות פתאומי ובלתי צפוי כגון תאונות, התאבדות, מקרי רצח, חשד לרשלנות רפואית, מוות בעריסה וכדומה;

·      זיהוי קורבנות (בעיקר במקרי אסון רב-נפגעים) והערכת גיל;

·      עריכת בדיקות קליניות של קורבנות אלימות מינית ופיזית ושל חשודים בעבירות פליליות;

·      מתן חוות דעת על-פי מסמכים רפואיים וטכניים ומתן עדות בבתי-משפט ברחבי הארץ;

·      הוראת רפואה משפטית המכון משמש גם מוסד מוכר להתמחות ברפואה משפטית.

·      הנצלת אברים לצורכי השתלה;

·      חניטות גופות.

·      ביצוע בדיקות מעבדה (ביולוגית/היסטולוגית/אנתרופולוגית) לצרכים ראייתיים ואחרים.

במכון מועסקים כ- 44 איש בניהם 10 רופאים משפטיים, 8 עובדי מעבדה ו 26 עובדי מנהל ומשק.  בשנת 2015 בוצעו במכון  325 נתיחות לקביעת סיבת המוות, 1089 בדיקות חיצוניות והוגשו
כ -800 חוות דעת. כמו כן  בוצעו כ-247 בדיקות קליניות.   
משטרת ישראל והפרקליטות הינם “הגורמים המפנים” המרכזים והעיקריים של שירותי המכון. פעילות המכון והמשטרה שזורה זו בזו והמכון מהווה מרכיב חשוב במערך יכולתם של גופי החקירה והתביעה לחקור ולנהל אירועים ותיקים פלילים חמורים.

בשנות פעילותו של המכון התרחבו מטלותיו: בהתאם לגידול האוכלוסייה, ההחמרה במצב הביטחוני והעלייה בשיעורי הפשיעה, לא תמיד תוך התאמה למשאבים, התקציב וכוח-האדם  הנדרש. המכון נמצא במבנה מיושן שהינו מבנה לשימור עם מגבלות ביכולת ההרחבה שמתקשה לעמוד   בצרכים והדרישות הבסיסיות של עבודת המכון לרבות בהיבטי בטיחות וגהות העובד. 

בנוסף, תחום הרפואה משפטית סובל ממיעוט של רופאים משפטיים. סך הרופאים המשפטיים הפעילים במדינת ישראל עומד על 10 רופאים – 8 מומחים ו-2 מתמחים. יחס של   כ- 1:1,000,000 (0.1:100,000).  
המצב במדינת ישראל ביחס של רופא משפטי לנפש נופל  מהמצב הקיים  במדינות מתפתחות  וגם ממדינות מפותחות הקטנות בהרבה ממדינת ישראל.

הביקוש להתמחות ברפואה משפטית נמוך, המקצוע אינו נחשב אטרקטיבי בקרב רופאים צעירים ועל זה נוספת העובדה שתדמית המכון בשנים האחרונות היתה נמוכה. בהתאם לכך קיים קושי לגייס רופאים משפטיים נוספים שיעסקו בתחום הרפואה משפטית. 

כאמור המכון הלאומי לרפואה משפטית הוא המוסד היחיד בישראל המספק שירותים רפואיים משפטיים.

מעצם היותו יחיד בתחומו, הפך המכון לסמכות המקצועית היחידה שמספקת לגורמי אכיפת החוק בישראל חוות דעת בסוגיות רפואיות  משפטיות.      

בשל העובדה שכיום יש רק גורם רפואי אחד שמספק לגורמי האכיפה חוות דעת לצורכי משפט, גורם שנמצא בבעלות ובאחריות המדינה, מתעצמת החובה המשפטית והאתית לשמור על ניטרליות  ועצמאות מקצועית וניהולית  של המכון. היבט זה והאירועים האחרונים סביב פרשת המינויים במכון, מעלים סוגיות משפטיות  מקצועיות  וניהוליות גם בנוגע למעמדו העצמאי והבלתי תלוי של המכון אך גם לגבי שאלת מיקומו וכפיפותו של המכון בתוך מערכת השלטון.

ראוי לציין פעולות רבות שנעשו במהלך השנים על מנת לשפר את עבודת המכון ובהן הסדרת נהלי עבודה של המכון ושינוי דפוסי עבודה, הכנסת מכשיר C.T  המייתרת במספר רב של מקרים את הצורך בנתיחה, תוספת תקנים וכוח אדם ובכלל זה עובדת סוציאלית וכו’.

לאור המפורט לעיל עולה הצורך בבחינה מקיפה ומערכתית של תחום הרפואה המשפטית בישראל בפרט לאור העובדה כי  לאורך השנים לא נעשתה בחינה מערכתית בעבודת מטה מסודרת, לבחינת “הרפואה המשפטית במדינת ישראל לאן ?”