הרגלי הצפיה בטלוויזיה והפעילות הגופנית בשעות הפנאי בגיל 16 יכולים לנבא באופן לא תלוי הופעה של סינדרום מטבולי בגיל 40 ומעלה, כך לפי מחקר חדש. החוקרים מאמינים גם כי מנגנונים שונים מעורבים בקשר של הרגלי הצפיה והפעילות הגופנית לסינדרום מטבולי. החוקרים טוענים כי ירידה במשך זמן הצפיה בטלוויזיה בנעורים, בנוסף להתמדה בפעילות גופנית יכולים לתרום לשיפור הבריאות הקרדיווסקולרית בהמשך החיים.
החוקרים ערכו שאלון לגבי הרגלי הצפיה והפעילות הגופנית בגיל 16 בקוהורט בצפון שוודיה. סינדרום מטבולי נבדק בקרב 888 משתתפים, לפי קריטריונים של הפדרציה הבינלאומית לסוכרת, לפי היקף מותניים של 80 ס”מ או יותר עבור נשים ו-94 ס”מ עבור גברים , ונוכחות של 2 או יותר מהסימנים הבאים: – טריגליצרידים גבוהים, 1.7 mmol/L או יותר, -רמות נמוכות של HDL (פחות מ-1.29 mmol/L בנשים או 1.03 mmol/L בגברים, -עליה בלחץ הדם (ל”ד סיסטולי מעל 130 mm Hg) או טיפול שניתן לאחד מהמצבים האלה, ו-עליה בסוכר בצום או סוכרת סוג 2 מאובחנת.
סינדרום מטבולי אובחן ב-26.9% מהמשתתפים. אלו שדיווחו על צפיה מרובה בטלוויזיה בגיל 16 היו בעלי סיכוי כפול לסבול מסינדרום מטבולי בגיל 43, לעומת אלה שדיווחו על צפיה בתכנית אחת (או פחות) בשבוע. כצפוי, אלה שדיווחו על פעלות גופנית מעטה בשעות הפנאי , היו בסיכוי גבוה לסבול מסינדרום מטבולי מאלה שניהלו אורח חיים פעיל יומיומי בנעוריהם.
החוקרים מסכמים כי יש קשר בין הצפיה בטלויזיה והפעילות הגופנית בגיל העשרה לבין הסיכון למחלות קרדיו-מטבוליות בעתיד. הרגלי הצפיה בגיל 16 נקשרו גם להשמנה בטנית, רמות נמוכות של HDL ויתר לחץ דם גבוה בגיל 43; פעילות גופנית בתדירות נמוכה נקשרה להשמנה ולרמות גבוהות של שומנים בדם בהמשך החיים. החוקרים טוענים שהתוצאה אמנם דומה, אך ככל הנראה מעורבים בה מנגנונים שונים; כלומר, יש לעודד הן הורדה במשך הצפיה בטלוויזיה (ואורח חיים סדנטרי) וכן עליה בתדירות הפעילות הגופנית, באופן בלתי תלוי. התערבויות כאלו יכולות לתרום לשיפור הבריאות הקרדיו-מטבולית בהמשך החיים.
Diabetes Care. Published online January 22, 2013
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!