מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת International Journal of Cardiology עולה כי רמות אלבומין נמוכות בדם מנבאות סיכון מוגבר לאירועים תרומבוטיים בחולים עם אבחנה של דלקת ריאות שנרכשה בקהילה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי היפואלבומינמיה הינה סיבוך נפוץ של מחלות אקוטיות וזיהומים ומלווה בפרוגנוזה גרועה יותר. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הקשר בין ריכוז אלבומין נמוך בדם ובין שיעורי ההיארעות והסיכון לאירועים תרומבוטיים בחולים עם דלקת ריאות שנרכשה בקהילה.
המחקר הרטרוספקטיבי כלל נתונים ממחקר פרוספקטיבי להערכת היארעות אירועים תרומבוטיים בחולים שאושפזו באבחנה של דלקת ריאות שנרכשה בקהילה בין 2011 ועד 2016.
מדגם המחקר כלל 231 חולים, מהם 130 (56.3%) עם היפואלבומינמיה ו-101 חולים (43.7%) ללא ריכוז אלבומין נמוך. גיל, חלוקה מגדרית, מדד מסת גוף, מחלות רקע וחומרת דלקת הריאות היו כולם דומים בין שתי הקבוצות. שיעורי טיפול אנטי-תרומבוטי וטיפול בסטטינים היו נמוכים יותר בקרב חולים עם היפואלבומינמיה.
חציון משך השהות באשפוז עמד על 11 ימים בשתי הקבוצות.
בחולים עם היפואלבומינמיה תועדו ריכוזי D-Dimer ו-C-Reactive Protein גבוהים יותר, עם קשר הפוך בין ריכוז מדדים אלו ובין ריכוז אלבומין בדם.
שיעורי היארעות אירועים תרומבוטיים עמדו על 26 מקרים ל-1,000 ימי-מטופל בקרב חולים עם היפואלבומינמיה לעומת 11 מקרים ל-1,000 ימי-מטופל בקרב אלו ללא ריכוז אלבומין נמוך בדם.
מניתוח סטטיסטי חד-משתני עלה כי היפואלבומינמיה מלווה בסיכון גבוה יותר מכפליים לאירועים תרומבוטיים (יחס סיכון של 2.67, רווח בר-סמך 95% של 1.30-5.40) ובניתוח רב-משתני ריכוז אלבומין נמוך בדם לווה בסיכון גבוה יותר מפי שלוש לסיבוכים אלו (יחס סיכון של 3.19, רווח בר-סמך 95% של 1.48-6.89).
החוקרים מסכמים וכותבים כי בלמעלה ממחצית מהחולים עם דלקת ריאות שנרכשה בקהילה ריכוזי אלבומין נמוכים בדם, המלווים בסיכון גבוה משמעותית לאירועים תרומבוטיים. הקשר ההפוך בין ריכוזי אלבומין ובין ריכוזי D-Dimer מאשר קשר זה.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!