Public Health and Prevention

מכתב גלוי לשרה גרמן התומך בעמדתה בנושא ההפלרה/מאמר אורח מאת ד”ר הארדי ליימבק (*)

השרה גרמן היקרה:

עקבתי במשך זמן מה אחרי הויכוח על הפלרה בישראל

http://www.jpost.com/Health-and-Science/Backlash-against-Health-Minister-Yael-German-for-her-decision-to-stop-fluoridation-360188

שירתתי 3.5 שנים בתת וועדה של האקדמיה הלאומית למדעים בארה”ב על פלואוריד במי השתיה.

האקדמיה הלאומית למדעים נחשבת ל”בג”ץ של המדע”, ארגון שמרכיב וועדות לא מוטות (או מאוזנות) כדי לסקור עניינים מדעיים שיש בהם דאגה לאמריקאים. הוועדה שבה שירתתי בחנה את ההשפעות הבריאותיות של פלואוריד במי שתיה. הדו”ח שלנו, שפורסם ב- 22 במרץ, 2006, נמצא באינטרנט:

http://www.nap.edu/catalog.php?record_id=11571

הוועדה שלנו מומנה על ידי הסוכנות להגנת הסביבה התפקיד שלנו היה לא  לבחון את התועלות של ההפלרה, אבל בהחלט סקרנו את כל הספרות הרלוונטית על הרעילות של פלואוריד, כולל אלה שברמות צריכה נמוכות, כולל תופעות הלוואי של הפלרה.

הסוכנות להגנת הסביבה עדיין לא פסקה לגבי סף הזיהום המקסימלי עבור פלואוריד, בזמן ששירותי בריאות הציבור, שמודאגים מפלואורוזיס של השיניים שנגרם מההפלרה, הנמיכו את ההמלצה לרמות פלואוריד במי שתיה ל- 0.7 מ”ג לליטר (חלקיקים למיליון). איגוד רופאי השיניים והמרכז לבקרת מחלות בארה”ב החליטו שמי ברז לא צריכים לשמש בפורמולה לתינוקות, מאחר וזה מעלה את הסיכון לפלואורוזיס בשיניים. עבורי, פלואורוזיס של השיניים הוא סמן להרעלת פלואוריד, לא רק לשיניים המתפתחות אלא לכל הרקמות שעושות מינרליזציה. משרד הבריאות בקנדה לוקח רק את ההמלצה של מומחים שתומכים בהפלרה, ממשיך להמליץ על הפלרה (כעת ברמה נמוכה יותר של 0.7 חלקיקים למיליון) למרות עדות שנערמת שמראה כי רמת הפלואוריד האופטימלית במי השתיה, אם בכלל יש איזו שהיא תועלת, היא ב- 0.35 חלקיקים למיליון או פחות.

אני אישית ביצעתי מחקרים עם מימון במשך שנים באוניברסיטת טורונטו בנושא פלואורוזיס (הרעלת פלואוריד) והשפעות של צריכת פלואוריד על העצם. מחקר על עצמות, שעבורו קיבלנו מימון לאומי, הישווה עצמות ירכיים של אנשים שגרים בטורונטו (מופלרת מאז 1963) לעצמות של אנשים ממונטריאול (מונטריאול מעולם לא הפלירה) והראה שינויים שליליים מטרידים באיכות העצם של תושבי טורונטו. זה לא משהו שהיה אמור לקרות. ההפלרה היתה אמורה להשפיע רק על השיניים.

מאחר וחקרנו אנשים שנבחרו להחלפת ירך, לא יכולנו לבדוק רק את האנשים שהיו חשופים להפלרה במשך זמן חיים. אם היינו יכולים לעשות זאת, היינו רואים השפעה שלילית הרבה יותר גדולה של פלואוריד. מכיוון שהפלואוריד מצטבר עם הגיל (המחקר שלנו אישר זאת).

הוועדה של האקדמיה הלאומית למדעים בארה”ב בחנה את הספרות על השפעות פלואוריד על העצם עד 2006. מאז אותו זמן, היו יותר מחקרים שאישרו את הקשר בין הפלרה ושינויים בעצמות, וכן קשר לסרטן עצמות. המחקר שלנו, על טורונטו מול מונטריאול, לא נכלל בסקירה של 2006 ע”י האקדמיה הלאומית למדעים של ארה”ב, מפני שהוא פורסם רק ב- 2010.

הייתי שותף גם למחקרים שהראו כי יותר מידי הצטברות של פלואוריד בדנטין של השן (הרקמה שתומכת באמייל) גרמה למאפיינים שלה להשתנות. אני חושד שהצטברות פלואוריד לאורך החיים גורמת לה להיות יותר פריכה ולהישבר יותר בקלות.  ההשפעה הזו של הפלרה מעולם לא נבדקה. בתור רופא שיניים, איבחנתי וטיפלתי בחולים עם פלואורוזיס של השיניים במשך יותר מ- 30 שנה. המחקר שלי על פלואורוזיס של השיניים (שאושר ע”י מחקרים שדווחו בדו”ח מ- 2006 של המועצה הלאומית למחקר וכן בדו”ח יורק), מראה שההפלרה מעלה באופן משמעותי את מספר החולים שמחפשים תיקונים קוסמטיים יקרים. אף אחד בבריאות הציבור לא לקח אי פעם בחשבון את העלויות הנוספות של טיפול בפלואורוזיס של השיניים כששקלו את היחס עלות – תועלת של הפלרה.

הדו”ח שלנו מ- 2006 של המועצה הלאומית למחקר (האקדמיה הלאומית למדעים) הסיק גם שקיים סיכוי שהפלואוריד יכול להאיץ סרטן עצמות. בעמוד 336 הוצהר כי “נראה שלפלואוריד יש פוטנציאל ליזום או להאיץ סרטן, במיוחד של העצמות, אבל העדות עד היום היא ניסיונית ומעורבת (טבלאות 4-10 ו- 5-10)”. זה בלבד, צריך היה לגרום לסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה לקבוע רמת מזהם מקסימלית לפלואוריד במי שתיה אפס (כפי שעשו לארסן). הסוכנות להגנת הסביבה עדיין לא החליטה לגבי מידת היכולת של פלואוריד לגרום לסרטן. בנוסף אנחנו יודעים כעת שהפלואוריד הוא רעיל למערכת העצבים, וכי לילדים עם פלואורוזיס בולט יש IQ נמוך יותר.

הסתכלתי על זה מכל הזוויות ואני חייב להסיק שערים מופלרות יחסכו כסף של עלויות ההפלרה, הורים יחסכו חשבונות שיניים יקרים של טיפול בפלואורוזיס של השיניים, שיעורי החורים בשיניים ישארו ללא שינוי או אפילו ימשיכו לרדת (כפי שהראו מחקרים מודרניים רבים על הפסקת הפלרה) ובריאות העיר  

תשתפר כי תוצרי הפסולת של התעשייה לא יוספו יותר למי השתיה (אני מוצא שזה אבסורד שהפלואוריד שמשמש להפליר מי שתיה נובע מפסולת תעשייתית ללא טיהור, מגביר את הרמות של מתכות כבדות מסרטנות כמו ארסן ומרכיבים רדיואקטיבים במי השתיה).

לדעתי, הוספת חומרים מסרטנים באופן מכוון למי השתיה ברמות שידועות כמעלות שיעורי סרטן (למשל ארסן בחלקיקים למיליארד), מנוגד לכל המושגים של ‘אל תעשה נזק’. תביעות נפתחו כעת כדי להעמיד לדין את האחראים לפרקטיקה הזו.

מספר ערים קנדיות החליטו שלא שווה להמשיך את פרקטיקת ההפלרה. ניתן לראות זאת באתר

www.COF-COF.ca   

הקהילות שאינן מפלירות יותר את המים הפחיתו את האחוז הכולל של הקנדים שחשופים למים שמופלרים באופן מלאכותי מ- 2/3 ל- 1/3 .

אין לי ספק שההפלרה קרובה לחסרת תועלת במונחים של הפחתת חורים בשיניים. הספרות המודרנית ברורה לגבי זה. מחקרי הפסקת ההפלרה נכשלים להראות עלייה בחורים בשיניים. למעשה, שיעורי החורים ממשיכים לרדת. דו”ח יורק, שמתייחסים אליו בתור העדות הטובה ביותר ל’בטיחות ואפקטיביות’ ההפלרה, הוא פגום מפני ש: א) הוא לא מצא ניסוי אחד קליני רנדומלי כפול סמיות.

ב) אף אחד מהניסויים הקליניים לא תוקנן לגורמים מתערבים הידועים כמשפיעים על חורים בשיניים כמו רמות ויטמין D , צריכת סוכר יומית, ממתקים, אטמי סדקים, וכו’.    

ג) עירבוב של מחקרים מודרניים עם מחקרים ישנים מאוד כששיעורי העששת היו גבוהים יותר, הביא להערכת יתר של התועלת.

בשנות החמישים כשההפלרה התחילה לתפוס, נטען שהיתה 40% תועלת. למרות שהעדות היתה חלשה מאוד, יכול להיות שלהפלרה היה ערך מפני שמשחות שיניים הופיעו רק בסוף שנות השישים.

לאחר תחילת השימוש במשחות שיניים מופלרות, תועלת ההפלרה ירדה. כעת, אם קיימת תועלת כלשהיא, ניתן לצפות אולי ל- 5-10% תועלת בילדים.

אם למחצית מהילדים אין חורים בשיניים ושיעורי החורים בממוצע הם רק שני חורים לילד, המשמעות שערים צריכות להפליר במשך 20 שנה כדי לחסוך משטח שן אחד לכל ילד חמישי. מחקרים מאוחרים יותר שנערכו באוסטרליה, מראים שחשיפה להפלרה במשך החיים מצילה אולי כ-1 שן מעששת מהילדות ועד לגיל העמידה. ברור, שזו אינה מדיניות שמראה אחריות כלכלית וערים שלא עושות חקירה עצמאית במונחים של עלות תועלת מבזבזות את כספי משלם המיסים ויכולות להעמיד את חברי המועצות בסיכון לתביעות משפטיות. הטענה שכל דולר שבוזבז על הפלרה חוסך 38 דולר מעולם לא היתה מדויקת, וכיום היא מוליכת שולל באופן יוצא דופן. זה פשוט שקר.

אין אף סוכנות ממשלתית בעולם שמנטרת כהלכה את הצטברות הפלואוריד באנשים שצורכים מים מופלרים. אתה לא יכול להחדיר תרופה באנשים מבלי לדעת אם הם מקבלים מנת יתר של התרופה ואם יש תופעות שליליות ארוכות טווח.

הפלואוריד שנוסף למי השתיה לא  נמצא בטוח ואפקטיבי. למעשה, ככל שיותר ויותר מחקרים שעברו הערכת עמיתים מופיעים בספרות, מתברר לי  שהמטוטלת בהחלט עוברת ל”לא בטוח, ולא אפקטיבי יותר”.

אני אהיה יותר משמח לספק לך ולכל המומחים בישראל המכותבים למכתב, רשימה מלאה של מחקרים שעברו הערכת עמיתים שעליהם ביססתי את חוות דעת של המומחיות שלי, שבוטאה במכתב זה.

עשית את ההחלטה הנכונה לא להפליר בישראל. ברכותי

בכנות,

(*) ד”ר הארדי ליימבק, BSc, PhD, DDS

פרופסור אמריטוס ולשעבר מנהל רפואת שיניים מניעתית

פקולטה לרפואת שיניים, אוניברסיטת טורונטו

מקור:

fluoridealert.org/content/bulletin_08-18-14

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

  • באחד מכל ארבעה חולים עם סוכרת מסוג 2 עמידה לטיפול ישנה עדות להיפרקורטיזוליזם

    באחד מכל ארבעה חולים עם סוכרת מסוג 2 עמידה לטיפול ישנה עדות להיפרקורטיזוליזם

    ברבע מהחולים עם סוכרת מסוג קשה לאיזון ישנה עדות להיפרקורטיזוליזם, עם שכיחות גבוהה במיוחד עם גיל מתקדם, מדד מסת גוף נמוך יותר, מוצא היספאני/שאינו-לטיני, מספר גדול יותר של תרופות לאיזון לחץ הדם ושימוש בפיברטים, משככי כאב או תרופות חדשות לאיזון רמות הסוכר בדם, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת Diabetes Care. ברקע למחקר מסבירים החוקרים […]

  • שכיחות גבוהה של הפרעת אכילה נמנעת/מגבילה בחולים עם מחלת מעי דלקתית

    שכיחות גבוהה של הפרעת אכילה נמנעת/מגבילה בחולים עם מחלת מעי דלקתית

    כ-18% מהחולים עם מחלת מעי דלקתית, כולל 16.3% מאלו עם מחלה לא-פעילה, ענו על הקריטריונים לאבחנה של הפרעת אכילה נמנעת/מגבילה (Avoidant/Restrictive Food Intake Disorder), כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת Inflammatory Bowel Diseases. בקרב חולים עם מחלת מעי דלקתית לא-פעילה, חרדה על-רקע תסמינים גסטרואינטסטינאליים הייתה הגורם המנבא היחיד של הפרעת אכילה נמנעת/מגבילה. בחולים עם מחלת […]

  • שכיחות גבוהה של סרקופניה ומצב תזונתי ירוד בנשים עם מחלת מעי דלקתית

    שכיחות גבוהה של סרקופניה ומצב תזונתי ירוד בנשים עם מחלת מעי דלקתית

    בחולים עם מחלת מעי דלקתית חוזק השריר נמוך משמעותית בהשוואה לביקורות בריאות תואמות, כאשר בנשים תועד מצב תזונתי גרוע במיוחד בכל הנוגע למסת גוף ללא שומן ומסת שריר, לצד היארעות גבוהה יותר של סרקופניה, כך מדווחים חוקרים מפולין במאמר שפורסם בכתב העת Nutrients. החוקרים השלימו מחקר מקרה-ביקורת להשוואת המצב התזונתי של 80 מבוגרים עם מחלת […]

  • שונות נרחבת בשכיחות פטרת כף הרגל בילדים

    שונות נרחבת בשכיחות פטרת כף הרגל בילדים

    מסקירה שיטתית עולה כי שיעורי הימצאות פטרת כף הרגל (Tinea Pedis) בילדים נעה בין 0.03% ועד 15.6%, עם שונות דמוגרפית וגיאוגרפית ניכרת, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת Pediatric Dermatology. הגורם הנפוץ ביותר הוא דרמטופיטים, בפרט Trichophyton rubrum. להערכת שיעורי הימצאות פטרת כף הרגל בילדים בגילאי 0-19 שנים, החוקרים השלימו סקירה שיטתית של 29 מחקרים […]

  • עליה בריכוזי וויטמין B6 ו-B2 לאחר פעילות גופנית בחולים עם טרשת נפוצה חמורה

    עליה בריכוזי וויטמין B6 ו-B2 לאחר פעילות גופנית בחולים עם טרשת נפוצה חמורה

    בחולים עם טרשת נפוצה זוהה קשר בין מדדי מוגבלות גבוהים יותר ובין ריכוזים נמוכים יותר של וויטמין B6; עם זאת, אימוני סיבולת הובילו לעליה בריכוזי וויטמין B6 ו-B2 בחולים עם מוגבלות חמורה יותר, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת The American Journal of Clinical Nutrition. מדגם המחקר כלל 106 חולים עם טרשת נפוצה שלקחו חלק […]

  • ילדים המתגוררים באזורי עוני בסיכון מוגבר לתמותה עקב מחלה ממארת

    ילדים המתגוררים באזורי עוני בסיכון מוגבר לתמותה עקב מחלה ממארת

    מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Pediatrics עולה כי ילדים עם סרטן אשר בעת אבחנת המחלה הממארת התגוררו בשכונות עם שיעורי עוני גבוהים בשלושת העשורים הקודמים תועד סיכון מוגבר לתמותה מוקדמת עקב ממאירות ותמותה עקב ממאירות בכלל, בהשוואה לאלו שהתגוררו באזורים ללא עוני ממושך. החוקרים השלימו מחקר מבוסס-אוכלוסייה שהתבסס על נתוני מחלות ממאירות מסקר Surveillance, […]

  • עדויות עולם-אמיתי תומכות ביעילות טיפול אימונותרפי פומי במבוגרים עם אלרגיה לבוטנים

    עדויות עולם-אמיתי תומכות ביעילות טיפול אימונותרפי פומי במבוגרים עם אלרגיה לבוטנים

    מתוצאות מחקר בשלב 2 שפורסמו בכתב העת Allergy, עולה כי טיפול אימונותרפי פומי (Oral Immunotherapy) במבוגרים עם אלרגיה לבוטנים הוביל לשיפור מדדי איכות חיים ולשינויים אימונולוגיים משמעותיים, כולל דיכוי תגובתיות תבחין עורי ועליה בריכוז נוגדנים ספציפיים כנגד בוטנים. המחקר בשלב 2 בחן את תוצאות טיפול אימונותרפי פומי במבוגרים עם אלרגיה לבוטנים על-בסיס עדויות עולם-אמיתי. במסגרת […]

  • פעילות באזופילים מנבאת תגובה לטיפול אימונותרפי תת-לשוני כנגד אלרגיה לבוטנים

    פעילות באזופילים מנבאת תגובה לטיפול אימונותרפי תת-לשוני כנגד אלרגיה לבוטנים

    בילדים עם אלרגיה לבוטנים שהשיגו הפוגה עם טיפול אימונותרפי (SLIT או Sublingual Immunotherapy) תועדה פעילות באזופילים נמוכה יותר לפני הטיפול ודיכוי משמעותי יותר של באזופילים לאחר שנה אחת, בהשוואה לאלו שחוו כישלון טיפול, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Journal of Allergy and Clinical Immunology. במסגרת המחקר בחנו החוקרים אם פעילות באזופילים מנבאת […]

  • צעירים ששרדו מחלה ממארת בסיכון מוגבר לתמותה מסיבות אחרות

    צעירים ששרדו מחלה ממארת בסיכון מוגבר לתמותה מסיבות אחרות

    בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, במתבגרים ומבוגרים צעירים ששרדו מחלה ממארת תועד סיכון מוגבר לתמותה מסיבות שאינן קשורות למחלה הממארת, ממצאים בולטים במיוחד בקרב נשים עם ממאירויות המטולוגיות וגידולים מסוימים במערכת העצבים המרכזית, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת European Journal of Cancer. מדגם המחקר כלל 128,647 מתבגרים ומבוגרים צעירים עם מחלה ממארת בגילאי 15-39 שנים מ-63 […]

התכנים המוצגים באתר זה מיועדים לאנשי צוות רפואי בלבד

אם כבר נרשמת, יש להקליד את פרטי הזיהוי שלך