רלפסיה לוקורגיונלית של גידול לאחר ניתוח שימור של חזה לא היתה שונה בקרב נשים עם שוליים ברורים/שליליים לבין אלו עם שוליים קרובים/חיוביים  שטופלו עם הקרנות דחף (radiation boost או external beam radiation) , כך עולה מסקירה גדולה של תיקי מקרה. שיעורי החזרה הלוקו-רגיונלית נעו בין 1.9-3.9% לאחר חמש שנים, ובין 3.8%-7% לאחר עשר שנים בנשים שאצלן השוליים בניתוח היו נקיים וברורים או קרובים/חיוביים וטופלו עם הקרנות דחף במינון גבוה או רגיל. הקרנות דחף במינון גבוה נקשרו למגמה של שיעורי רלפסיה נמוכים בהשוואה להקרנת דחף במינון סטנדרטי, אך הפער הזה לא היה בעל מובהקות סטטיסטית.

מהמחקר עולה כי הקרנות דחף עשויות לאפשר לנשים עם שוליים קרובים/חיובים להמנע מניתוחי המשך או מכריתת שד בסופו של דבר. המחקר הוצג במפגש של החברה האמריקאית ל- Radiation Oncology. לדברי החוקרים, יש צורך במחקרים נוספים כדי לקבוע האם יש להמליץ על הקרנות במינון גבוה יותר למטופלים עם שוליים קרובים או חיוביים לאחר ניתוח שימור של השד.

בכתבה ב-medpage מצוין כי שיעורי הרלפסיה הלוקו-רגיונלים לאחר טיפולי שימור שד בסרטן שד מוקדם נעים בין 3-10%, שיעור שמשקף את ההגדרות השונות המשמשות להתוויה של שוליים שליליים או קרובים. חוסר בהגדרה המקובלת על הכל הביאה לבעייתיות בקביעה של החשיבות הפרוגנוסטית של שוליים חיוביים. ברב המקרים, נכתב, ניתוחי תיקון או כריתת שד מומלצים בנשים עם שוליים קרובים או חיוביים, ולא נבחן בפרטנות האם הקרנות בדחף יוכלו להחליף ניתוחים נוספים או כריתת שד מלאה. זה מה שניסו החוקרים לבחון, כשהם משתמשים בהגדרה מותאמת של שוליים קרובים/חיוביים המצריכים ניתוח נוסף. לדברי החוקרים, הם שיערו כי מינון גבוה של יותר של הקרנות הדחף יוכל להחליף את הניתוח הנוסף או הכריתה.  לשם כך סקרו את הנתונים הרפואיים של קרוב ל-1500 מטופלות עם סרטן שד מוקדם (בשלבים T1-3) שטופלו באמצעות ניתוח משמר שד והקרנות בין השנים 1992-2009. הגידולים שנבחנו היו בגודל של או קטנים מ-5 ס”מ. החוקרים הגדירו שוליים קרובים/חיוביים כנוכחות של תאי גידול פחות מ-2 מ”מ מהשוליים הניתוחיים, הגדרה שהניבה כמעט 1200 מטופלות עם שוליים נקיים, ו-279 מטופלות עם שוליים קרובים/חיוביים. כששני שליש מהנשים היו עם גידולים בשלב 1/2, והשאר עם גידולים בשלב 3.

טיפולי הקרנות כללו הקרנה לכל השד במינון חציוני של 50 Gy. הקרנת דחף סטנדרטית היתה במינון של 10 Gy (עם מינון חציוני כללי של 60 Gy), והקרנת דחף במינון גבוה היתה של 18 Gy, עם מינון חציוני כללי של 68 Gy.  במטופלות עם שוליים חיובים או קרובים לאחר הניתוח הראשון, 116 עברו הקרנת דחף סטנדרטית ו-163 קיבלו הקרנות במינון גבוה יותר.  זמן המעקב החציוני אחר המטופלות היה 8.6 שנים, ויעד המחקר הראשוני היה הזמן עד לחזרה (פולשנית או לא) של גידול איפסילטרלי בחזה או בבלוטה ללא עדות לגידולים מרוחקים.

החוקרים מצאו כי מטופלות עם שוליים שליליים שטופלו עם הקרנות דחף במינון סטנדרטי הראו רלפסיה לוקו-רגיונלית בשיעור של 1.9% לחמש שנים ו-4.4% לעשר שנים. שיעורי הרלפסיה בנשים עם שוליים קרובים / חיוביים שטופלו בהקרנות דחף במינון סטנדרטי היו 3.9%/ 7%, בעוד שאצל מטופלות שקיבלו הקרנות דחף במינון מוגבר שיעורי הרלפסיה עמדו על 2.9% ו-3.8% לחמש ועשר שנים בהתאמה. לדברי החוקרים, נראה שהתוצאות בין שתי הקבוצות לא היו שונות מאוד.  בניתוח רב משתנים נמצא כי גורמים חוזים של רלפסיה לוקורגיונלית היו גידולים בשלב (grade) 3 מול שלב 1 או 2 (HR של 1.73, עם P=0.05), טיפול סיסטמטי (HR 0.45, P=0.01), גיל צעיר יותר (HR 0.96, P=0.001) וממצאים חיובים בבלוטות (HR 1.05, P=0.02). הקרנות דחף במינון גבוה יותר לא היו גורם בעל מובהקות (HR 0.58, P=0.4) וגם לא שוליים חיוביים (HR 1.27, P=0.6).

בכתבה במדפייג’ מובאת תגובתו של ד”ר פאוול, ממרכז טיפול בסרטן בניו יורק, לממצאי המחקר, הטוען כי כיום מעט מאוד מטופלות מציגות שוליים חיוביים לאחר ניתוח שימור בהשוואה לתקופה בה נערך המחקר, ולכן ממצאים אלה פחות רלוונטיים משהיו עשויים להיות בעבר. לדבריו, שוליים חיוביים בניתוח מופיעים רק כאשר הניתוח נערך בקצה החזה, על העור או על קיר החזה, והם אינם משמעותיים במיוחד. עם זאת, המחקר מציג תצפית שלא דווחה בעבר ולכן ממצאיו, לדבריו, מענייניים.

לכתבה ב-medpage