במאמר דעה אישי מספר פרופ’ פסח ליכטנברג, פסיכיאטר, מייסד עמותת סוטריה ישראל, ולשעבר ראש החוג לפסיכיאטריה באוניברסיטה העברית, על תחושת האכזבה שחש הוא ופסיכיאטרים רבים אחרים מיכולת התרופות הפסיכיאטריות למתן מענה מלא למחלות נפש.
ליכטנברג מסביר כי לאורך השנים הבין שהמוח האנושי שונה מאיברים אחרים בגוף, ושקיים גם מימד נפשי משמעותי, ולכן לא ניתן בעצם לצפות לכך שהתרופות הפסיכיאטריות בלבד יצליחו להשיג מרפא או שיפור משמעותי, במיוחד בטווח הארוך. כך גם לגבי האשפוז הפסיכיאטרי.
הוא מציג את החלופה שיזם, “בית סוטריה” : “(גאולה ביוונית) בירושלים בית טיפולי בקהילה למתמודדי נפש שזקוקים לאשפוז. במקום מוסד, הם מגיעים לבית, עם צוות שכולו אומר קשב וכבוד. אין סטיגמה, אין כפייה, אין שיפוטיות, והשימוש בתרופות קטן בהרבה מאשר באשפוז. מדובר למעשה במעבר מתפישת מצבי נפש קיצוניים כמחלה לתפישתם כחוויה אנושית שדורשת הקשבה, הבנה, שיח ותמיכה”
ליכנטנברג מציג נתונים ומקרה המעידים על הצלחת הגישה ומוסיף כי המודל מוכר גם ע”י משרד הבריאות כ”בית מאזן” , אך עדיין לא נכלל בסל השירותים, מה שמטיל נטל כלכלי כבד על המטופלים ומשפחותיהם.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!