ממחקר שנערך לאחרונה עולה כי ניתן להשתמש בתרומבוליזה בביטחה במטופלים שנבחרו בזהירות עם שבץ איסכמי חריף. המחקר פורסם בכתב העת לנוירולוגיה, נוירוכירורגיה ופסיכיאטריה (the Journal of Neurology, Neurosurgery, and Psychiatry).
בראיון שנערך עימו, מסר אחד החוקרים כי ניתן לטפל בהצלחה ובביטחה ב- tPA במטופלים עם שבץ איסכמי לאחר גיל 80, והביע תקווה רופאים יחששו פחות ממטופלים מבוגרים יותר ויטפלו בהם עם תרומבוליזה באותה אגרסיביות שבה הם מטפלים במטופלים צעירים יותר.
החוקרים סקרו מידע שנאסף פרוספקטיבית ממחקר ה- Canadian Alteplase for Stroke Effectiveness (n = 1135), ו-270 מטופלים בגיל 80 לפחות שטופלו ב- tPA בשל שבץ איסכמי חריף הושוו ל-865 מטופלים צעירים מגיל
80.
החוקרים דיווחו כי לא נצפו הבדלים משמעותיים כלשהם בסיכון לדימום תוך-מוחי סימפתומטי בין המטופלים בגיל 80 ומעלה למטופלים צעירים יותר (4.4% לעומת 4.6%).
עוד עולה מהדיווח, כי ל-40% מהמטופלים הצעירים מגיל 80 היו תוצאות חיוביות (שהוגדרו כניקוד על פי modified Rankin Score בין 0 ל-1) לאחר 90 יום, בהשוואה ל-25% מהמטופלים בגיל 80 ומעלה. בנוסף, לאחר 3 חודשי מעקב, מתו 35% מהמטופלים בגיל 80 ומעלה, בהשוואה ל-18% מהמטופלים בגיל צעיר מ-80.
החוקרים אף ציינו כי למטופלים בגיל 80 ומעלה הייתה סבירות גבוהה יותר משל הצעירים מגיל 80 לעבור פרפור פרוזדרורים (37% לעומת 18%), אי ספיקת לב גדשתית (11% לעומת 6%), יתר לחץ דם (59% לעומת 48%) ומחלת לב איסכמית (30% לעומת 23%).
למטופלים המבוגרים יותר היה גם סיכוי גבוה יותר לעבור שבץ חמור יותר מאשר המטופלים הצעירים יותר. במטופלים מגיל 80 ומעלה, גורמי חיזוי למוות כללו רמת גלוקוז בסרום בתחילת המחקר ואי ספיקת לב גדשתית, הדגישו החוקרים.
החוקרים סיכמו באומרם כי במטופלים קשישים הנבחרים בזהירות, השימוש ב- tPA תוך-ורידי לא נמצא קשור לסיכון מוגבר לדימום תוך-מוחי סימפתומטי.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!