תסמיני דיכאון נפוצים בגברים בגיל העמידה וגברים מבוגרים עם היפוגונאדיזם, כאשר טיפול חליפי בטסטוסטרון מלווה בשיפור קטן במצב הרוח והאנרגיה של החולים, כך עולה מניתוח נתוני מחקר TRAVERSE, כפי שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אין הסכמה אודות ההשפעה של טסטוסטרון על תסמיני דיכאון בגברים עם היפוגונאדיזם. מטרתם כעת הייתה לבחון את ההשפעות של טיפול חליפי בטסטוסטרון על תסמיני דיכאון בגברים עם היפוגונאדיזם, עם וללא תסמיני דיכאון, אשר לקחו חלק במחקר TRAVERSE להערכת הבטיחות הקרדיווסקולארית.
מדובר במחקר אקראי, מבוקר-פלסבו, כפל-סמיות, אשר כלל חולים מ-316 מרכזים שונים. המחקר כלל גברים בגילאי 45-80 שנים, עם שתי מדידות טסטוסטרון בצום נמוכות מ-300 ננוגרם/ד”ל, לפחות תסמין אחד המיוחס להיפוגונאדיזם, מחלה קרדיווסקולארית או סיכון מוגבר למחלה קרדיווסקולארית. החוקרים בחנו שלוש תת-קבוצות של משתתפים: גברים עם הפרעת דיכאון בדרגה נמוכה שהופיעה בגיל מבוגר (או Low-Grade Persistent Depressive Disorder ובקצרה, LG-PDD אשר בעבר הוגדר כדיסתימיה); כל הגברים עם תסמיני דיכאון משמעותי (מדד PHQ-9 של מעל 4 נקודות); כל הגברים שחולקו באקראי במסגרת המחקר.
החוקרים בחנו את שיעור המשתתפים שענו על קריטריוני LG-PDD, שיעור החולים עם תסמיני דיכאון משמעותיים; שינויים בתסמיני דיכאון, אנרגיה, איכות שינה ותפקוד קוגניטיבי עם טסטוסטרון לעומת פלסבו בשלוש תתי הקבוצות הנ”ל.
מבין 5,204 גברים שחולקו באקראי במסגרת המחקר, 2,643 (50.8%) סבלו מתסמיני דיכאון משמעותיים, אך רק 49 (1.5%) ענו על הקריטריונים להגדרת LG-PDD.
בקרב החולים עם LG-PDD לא תועד הבדל משמעותי באף אחד מהתוצאים שנבחנו בין זרוע הטיפול החליפי בטסטוסטרון ובין זרוע הפלסבו.
ב-2,643 הגברים עם תסמיני דיכאון משמעותיים ובכלל 5,204 הגברים שנכללו במחקר, טיפול חליפי בטסטוסטרון לווה בשיפור מתון אך גדול יותר משמעותית במצב הרוח ובאנרגיה, אך ללא השפעה משמעותית על התפקוד הקוגניטיבי או איכות השינה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי בגברים עם היפוגונאדיזם עם וללא תסמיני דיכאון משמעותיים, טיפול חליפי בטסטוסטרון לווה בשיפור קטן במצב רוח ואנרגיה.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!