במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש מהן עולה כי הסיכון לממאירות במטופלים עם עדות לנגע פוליקולארי (קבוצה 4 לפי סיווג בת’סדה) עולה עם עליה בגודל הגידול, אך קיים סיכון משמעותי בכל גודל ולא ניתן לזהות גודל סף בו ניתן לוותר על ניתוח אבחנתי.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ההחלטה אודות כריתת אונה אבחנתית במקרים של נגע פוליקולארי אינה פשוטה. הם השלימו מטה-אנליזה במטרה לקבוע אם קיים גודל סף להמלצה על ניתוח קשריות בלוטת תריס שזוהו כנגע פוליקולארי לאחר ניקור.
החוקרים ערכו חיפוש במאגרי Ovid-Medline, EMBASE, Cochrane ו-KoreanMed לזיהוי מחקרים שדיווחו על שיעור ממאירויות במקרים של נגעים פוליקולאריים או חשד לנגע פוליקולארי לפי גודל הקשרית.
החיפוש הובילה לזיהוי 14 מחקרים תצפיתיים שכללו 2,016 נגעים פוליקולאריים או חשודים לפוליקולאריים עם נתונים זמינים אודות הדו”חות הפתולוגיים לאחר-ניתוח ושני מחקרים כללו את שיעור הממאירויות עם גדלי קשריות שונים.
הסיכון המחושב לממאירות בנוכחות נגע פוליקולארי או חשד לנגע פוליקולארי לפי הגודל היה גבוה יותר מכפליים עם סף של 4 ס”מ (9 מחקרים; יחס סיכויים של 2.29, רווח בר-סמך 95% של 1.68-3.11) או 3 ס”מ (3 מחקרים; יחס סיכויים של 2.39, רווח בר-סמך 95% של 1.45-3.95), עם סיכוי גבוה כמעט כפליים עם סף של 2 ס”מ (5 מחקרים; יחס סיכויים של 1.81, רווח בר-סמך 95% של 0.94-3.50). עם זאת, גידולים של 2 ס”מ ומעלה לוו בסיכון גבוה יותר (יחס סיכויים של 2.43, רווח בר-סמך 95% של 1.54-3.82) במטה-אנליזה לאחר הסרת מחקר אחד.
כאשר החוקרים בחנו כל אחד מגדלי הסף, גודל סף של 4 ס”מ הדגים את סיכום השטח מתחת לעקומה הגדול ביותר (0.645), בהשוואה לגדלי סף אחרים (סיכום שטח מתחת לעקומה של 0.58 עם 2 ס”מ ושל 0.62 ס”מ עם 3 ס”מ), אם כי לא תוארו הבדלים משמעותיים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מהממצאים עולה כי למרות שהסיכון לממאירות עולה עם עליה בגודל קשרית בלוטת תריס מקבוצה 4 לפי סיווג בת’סדה, הסיכון נותר משמעותי בכל גודל ואין גבול סף מומלץ המסייע בקבלת החלטה אודות ניתוח אבחנתי במטופלים אלו.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!