Urinary Incontinence

מחקרים עדכניים תומכים ביעילות ובטיחות בטמיגה באוכלוסיות שונות

שלפוחית שתן URINARY BLADDER
בסקירת הספרות המובאת להלן מוצגים חמישה מחקרים שונים מהשנה האחרונה על אודות הטיפול בבטמיגה (Mirabegron) להקלה על תסמיני פעילות-יתר של שלפוחית השתן באוכלוסיות שונות, כולל גברים עם הפרעות זקפה ו/או תסמיני פעילות יתר של שלפוחית השתן, קשישים וחולים עם אבנים בדרכי השתן.

טיפול בבטמיגה יעיל להקלה על תסמונת פעילות-יתר של שלפוחית השתן בגברים עם הפרעות זקפה

טיפול בבטמיגה (Mirabegron) הוכח כיעיל ובטוח להקלה על תסמיני פעילות יתר של שלפוחית השתן (Overactive Bladder Syndrome) בגברים עם אבחנה של הפרעות זקפה בדרגה קלה-עד-בינונית, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת Cureus (1).

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את ההשפעה האפשרית של בטמיגה בגברים עם הפרעה בתפקודי זקפה בדרגה קלה עד בינונית בשילוב עם פעילות-יתר של שלפוחית השתן.

המחקר הפרוספקטיבי, תצפיתי, נערך לאורך תקופה של שנתיים וכלל 250 משתתפים עם אבחנה של הפרעות זקפה בדרגה קלה-עד-בינונית, בשילוב עם תסמינים של פעילות-יתר של שלפוחית השתן. מדד שאלון OAB_ (או Overactive Bladder Questionnaire) שימש להערכת ההשפעה של בטמיגה של תסמיני פעילות-יתר של שלפוחית השתן ומדד IIEF-5 (או International Index of Erectile Dysfunction) שימשו להערכת ההשפעה של הטיפול התרופתי על תסמיני פעילות-יתר של שלפוחית השתן. לאחר מכן, שינויים בהפרעות זקפה ופעילות-יתר של שלפוחית השתן נבחנו לאחר שבועיים, 4 שבועות, 8 שבועות ו-12 שבועות.

מבין 250 המשתתפים במחקר, 32.5% סבלו מהפרעה קלה בתפקודי זקפה, 17.5% אובחנו עם הפרעה בדרגה קלה-עד-בינונית בתפקודי זקפה ו-50% אובחנו עם הפרעות זקפה בדרגה בינונית.

מהנתונים עולה כי חל שיפור במדדי IIEF-5 בהיקף של 4 נקודות ומעלה ב-86.25% מהמטופלים לאחר 4 שבועות, 91.25% מהחולים לאחר 8 שבועות ו-71.25% מהמטופלים בתרופה לאחר 12 שבועות. בדומה, מדדי שאלון OAB-q השתפרו לאחר ארבעה שבועות (מדד ממוצע של 13.1 נקודות) ולאחר שמונה שבועות (מדד ממוצע של 12.8 נקודות) בהשוואה לערכים בתחילת המחקר (מדד ממוצע של 17.4 נקודות).

עוד דווח כי תופעות הלוואי המדווחות על-רקע הטיפול התרופתי לא פגעו במהלך המחקר.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים ביעילות ובטיחות בטמיגה להקלה על תסמיני פעילות-יתר של שלפוחית השתן בגברים עם הפרעות זקפה בדרגה קלה-עד-בינונית. ההשפעה של הטיפול נותרה למשך שמונה שבועות בלבד ולאחר מכן פחתה. יתרה מזאת, הטיפול התרופתי נסבל היטב במטופלים אלו ולא תועדו סוגיות בטיחות חדשות.

 

Singh RP, Jamal A. Effect of Mirabegron in Men With Overactive Bladder and Erectile Dysfunction: A Prospective Observational Study. Cureus. 2024 Apr 13;16(4):e58175

 

התועלת של הוספת בטמיגה ל-Tamsulosin בטיפול בגברים עם פעילות-יתר של שלפוחית השתן

טיפול משולב ב-Mirabegron (בטמיגה) עם Tamsulosin עשוי לשמש כאפשרות טיפול יעילה בחולים עם תסמונת פעילות-יתר של שלפוחית השתן שאינה על-רקע נוירוגני כאשר מנתונים שפורסמו בכתב העת Urology International עולה כי הטיפול התרופתי עשוי להביא לשיפור בתסמינים ובאיכות החיים של החולים.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי תסמיני פעילות-יתר של שלפוחית השתן עלולים לפגוע באיכות החיים של חולים ברחבי העולם. כעת הם השלימו איסוף נתונים ממחקרים שונים להערכת היעילות והבטיחות של בטמיגה כתוספת לטיפול ב- Tamsulosinאל מול הוספת פלסבו ל- Tamsulosin בטיפול בחולים עם תסמונת פעילות-יתר של שלפוחית השתן.

לאחר חיפוש במאגרי PubMed, EMBASE, MEDLINE ו-Cochrane Controlled Trial Register לזיהוי מחקרים אקראיים ומבוקרים להערכת יעילות בטמיגה כתוספת טיפול ל- Tamsulosin בחולים עם תסמונת פעילות-יתר שלפוחית השתן, החוקרים השלימו חיפוש גם ברשימת המקורות של המחקרים.

הסקירה כללה ארבעה מחקרים אקראיים ומבוקרים עם 1,397 חולים עם פעילות-יתר של שלפוחית השתן. מבין כלל החולים שנכללו בסקירה, 697 גברים קיבלו בטמיגה כתוספת לטיפול ב- Tamsulosin (קבוצת התערבות) ו-700 חולים קיבלו פלסבו כתוספת ל- Tamsulosin (קבוצת ביקורת).

מניתוח הנתונים עלה כי טיפול בבטמיגה לעומת פלסבו לווה בשיפור מספר אירועי מתן שתן ממוצע בכל יום (הבדל ממוצע של 0.26-, רווח בר-סמך 95% של 0.41- עד 0.10-), אירועי דחיפות מתן שתן (הבדל ממוצע של 0.67-, רווח בר-סמך 95% של 1.02- עד 0.32-), אירועי אי-נקיטת שתן עקב דחיפות בכל יום (הבדל ממוצע של 0.42-, רווח בר-סמך 95% של 0.66- עד 0.19-), נפח מתן שתן ממוצע (הבדל ממוצע של 10.84, רווח בר-סמך 95% של 4.97-16.71), מדד IPSS (או International Prostate Symptoms Score) (הבדל ממוצע של 2.01-, רווח בר-סמך 95% של 4.02- עד 0.01-) ומדד IPSS QOL Index (הבדל ממוצע של 0.65-, רווח בר-סמך 95% של 0.94- עד 0.35-).

מהערכת בטיחות הטיפול בבטמיגה עלה כי למרות שהטיפול בבטמיגה נסבל היטב, מתן התרופה עשוי להביא לעליה בשארית שתן לאחר-התרוקנות (הבדל ממוצע של 10.28, רווח בר-סמך 95% של 1.82-18.75).

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בתועלת של משלב בטמיגה עם Tamsulosin בגברים עם פעילות-יתר של שלפוחית השתן על-רקע שאינו נוירוגני, עם הפחתת אירועי אי-נקיטת שתן עקב דחיפות, מדדי IPSS ואיכות חיים. עם זאת, הם קוראים להשלים מחקרים אקראיים ומבוקרים לאישור היעילות של הטיפול התרופתי.

 

Wu Y, Li G, Zhou H, Wu A, Tan G, Huang S, Chen G, Chen X, Li Z. Mirabegron Add-On Tamsulosin for Men with Overactive Bladder Symptoms: A Pooled Analysis of Four Randomized Controlled Trials. Urol Int. 2024;108(2):118-127

 

טיפול בבטמיגה עשוי לסייע בפליטת אבנים בדרכי השתן

במאמר שפורסם בכתב העת Frontiers in Pharmacology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול ב-Mirabegron (בטמיגה) מלווה בעליה משמעותית בשיעורי פליטת אבנים בדרכי השתן בחולים עם אבני בשופכנים, כאשר היעילות בולטת במיוחד במקרים של אבנים קטנות ואבנים בחלק הדיסטאלי של השופכנים.

טיפול תרופתי לפליטת אבנים בדרכי השתן הוכח כיעיל בטיפול באבנים בשופכנים בחולים מתאימים לטיפול שמרני. במסגרת מטה האנליזה הנוכחית ביקשו החוקרים לבחון את היעילות של בטמיגה בטיפול באבנים בשופכנים.

החוקרים השלימו חיפוש במאגרי PubMed, Cochrane Library, Embase, Ovid, Scopus ורישומי מחקרים לצורך השלמת סקירה שיטתית ומטה-אנליזה. הם בחרו מחקרים אקראיים ומבוקרים רלבנטיים שבחנו את היעילות של בטמיגה כטיפול לסילוק אבנים בשופכנים. התוצאים העיקריים כללו את שיעורי סילוק אבנים בדרכי השתן, משך הזמן עד לסילוק האבנים ואירועי כאב.

הסקירה כללה שבעה מחקרים אקראיים ומבוקרים (701 משתתפים) עם נתונים מספקים על-מנת להשלים את ניתוח הנתונים.

בחולים עם אבנים בשופכנים שטופלו בבטמיגה תועדו שיעורי פליטת אבני כליות גבוהים יותר משמעותית, בהשוואה לחולים עם אבנים בשופכנים בזרוע הפלסבו (יחס סיכויים של 2.57, רווח בר-סמך 95% של 1.41-4.68).

מניתוח לפי תתי-קבוצות עלה כי הטיפול בבטמיגה היה עדיף על פלסבו בחולים עם אבנים קטנים בשופכנים (יחס סיכויים של 2.26, רווח בר-סמך 95% של 1.05-4.87), ללא הטרוגניות בין המחקרים.

בקרב מטופלים עם עדות לאבנים בחלק הדיסטאלי של השופכנים תועדו שיעורי פליטת אבני כליות גבוהים יותר משמעותית עם בטמיגה לעומת פלסבו (יחס סיכויים של 2.48, רווח בר-סמך 95% של 1.31-4.68). עם זאת, לא תועדו הבדלים בין קבוצת הטיפול בבטמיגה וקבוצת הפלסבו במשך הזמן עד לפליטת האבנים או באירועי כאב.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי טיפול בבטמיגה הוביל לשיפור משמעותי בשיעורי פליטת אבנים בדרכי השתן בחולים עם אבנים בשופכנים. עם זאת, הטיפול התרופתי לא לווה בקיצור משך הזמן עד לסילוק האבנים או בהבדלים בטיפול להקלה על כאבים.

 

Wang Z, Chi J, Liu Y, Wu J, Cui Y, Yang C. Efficacy of mirabegron for ureteral stones: a systematic review with meta-analysis of randomized controlled trials. Front Pharmacol. 2023 Dec 20;14:1326600

 

עדויות עולם אמיתי תומכות בבטיחות של בטמיגה בטיפול בפעילות יתר של שלפוחית השתן

במאמר שפורסם בכתב העת Frontiers in Pharmacology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש המבוסס על נתוני מערכת דיווח אירועים חריגים של מנהל המזון והתרופות האמריקאי (Food and Drug Administration Adverse Event Reporting System, או FAERS), מהן עולות עדויות עולם-אמיתי התומכות בבטיחות של Mirabegron (בטמיגה), המשמשת לטיפול בפעילות-יתר של שלפוחית השתן.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי בטמיגה הינה התרופה הראשונה שאושרה ע"י מנהל המזון והתרופות האמריקאי בשנת 2012 לטיפול בפעילות-יתר של שלפוחית השתן. כעת השלימו החוקרים מחקר להערכת פרופיל הבטיחות של הטיפול בבטמיגה באמצעות נתונים ממאגר FAERS.

מהרבעון הראשון של שנת 2012 עד הרבעון השלישי של שנת 2023 תועדו למעלה מ-14.3 מיליון דיווחים על אירועים חריגים במערכת FAERS. מתוך מאגר זה שכלל 18,763 דיווחים הנוגעים באופן ספציפי לטיפול בבטמיגה, אנשי צוות רפואי תרמו ל-2,902 מהדיווחים הללו.

האירועים החריגים הנפוצים עליהם דווח עם טיפול בבטמיגה כללו עליית לחץ דם (121 דיווחים), אצירת שתן (128 דיווחים), פרפור פרוזדורים (91 דיווחים), יובש בפה (56 דיווחים) וטכיקרדיה (53 דיווחים), כל אלו הן תופעות לוואי מוכרות של הטיפול התרופתי ומופיעות בעלון היצרן. עוד דווח על אירועים חריגים משמעותיים ולא-צפויים, דוגמת הפרעות קצב לב (83 דיווחים), דפיקות לב (66 דיווחים), דמנציה (17 דיווחים), התקף איסכמי חולף (17 דיווחים), מחלת פרקינסון (11 דיווחים), וסקוליטיס (3 דיווחים), נפיחות שפתיים (19 דיווחים) ונפיחות לשון (18 דיווחים).

מהממצאים עולה כי מרבית האירועים החריגים הופיעו בתוך 30 ימים (55.68%), אם כי עדיין תוארו אירועים חריגים גם לאחר שנה של טיפול בבטמיגה. לאור זאת, על רופאים לעקוב מקרוב אחר חולים המטופלים בבטמיגה, בעיקר במהלך 30 הימים הראשונים לטיפול. במחקרים בעתיד יש מקום להשלים מעקב ארוך יותר על-מנת להבין היטב את תופעות הלוואי האפשריות על-רקע טיפול בבטמיגה.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מספקים עדויות התומכות בבטיחות בטמיגה במטופלים בעולם-אמיתי. מידע זה עשוי לסייע לרופאים להבין טוב יותר את פרופיל הבטיחות של התרופה וכן מספק מידע חשוב אשר ישמש כבסיס למחקרים נוספים להערכת בטיחות בטמיגה.

 

Wang J, Zhang A, Ye M, Zhang C. Examining the safety of mirabegron: an analysis of real-world pharmacovigilance data from the US FDA adverse event reporting system (FAERS) database. Front Pharmacol. 2024 Mar 18;15:1376535.

 

השוואת יעילות ובטיחות Onabotulinum Toxin A לעומת בטמיגה לטיפול בקשישים עם פעילות-יתר של שלפוחית השתן

במאמר שפורסם בכתב העת European Review for Medical and Pharmacological Sciences מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בקשישים עם פעילות-יתר של שלפוחית השתן תועדה עדיפות לבטמיגה על-פני Onabotulinum Toxin A  בהפחתת שיעורי המטוריה, זיהומים, נפח שארית שתן לאחר התרוקנות ואצירת שתן.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את היעילות והסבילות של בטמיגה וזריקות Onabotulinum Toxin A בחולים בגילאי 65 שנים ומעלה עם פעילות-יתר של שלפוחית השתן.

המחקר הרטרוספקטיבי, רב-מרכזי, נערך בין מרץ 2017 ועד דצמבר 2021. מדגם המחקר כלל 30 חולים שלא יכלו לקבלת טיפול אנטי-כולינרגי או בטמיגה בשל תופעות לוואי וטופלו בזריקות לתוך השלפוחית של Onabotulinum Toxin A. יתרה מזאת, 30 חולים קיבלו טיפול בבטמיגה במינון יומי של 50 מ"ג. החוקרים ערכו השוואה בין הקבוצות להערכת תדירות אירועי מתן שתן, אי-נקיטת שתן עקב דחיפות, שימוש בפדים ונוקטוריה. עוד נבחנה איכות החיים הבריאותית וכן מדדי שביעות רצון סובייקטיביים לפני הטיפול ושישה חודשים לאחר הטיפול באמצעות שאלון ייעודי. בנוסף, תועדו כלל האירועים החריגים במהלך הטיפול.

מהנתונים עולה כי נרשמה ירידה מובהקת סטטיסטית בתדירות אירועי מתן שתן, שימוש יומי בפדים ואירועי אי-נקיטת שתן בשתי הקבוצות. חציון תדירות התרוקנות לאחר טיפול ב- Onabotulinum Toxin A היה נמוך יותר, בהשוואה לתוצאות לאחר טיפול בבטמיגה (9.4 לעומת 10.5, p=0.01). אירועי אי-נקיטת שתן הדגימו הבדלים דומים (1.30 לעומת 2.53, p=0.05) ולא תועדו הבדלים משמעותיים בשיעורי נוקטוריה או זרם שתן מקסימאלי בין שתי הקבוצות לפני ואחרי הטיפול.

החוקרים מדווחים כי זיהומים בדרכי השתן (31% לעומת 11%, p=0.0003) וקשיי התרוקנות עם צורך בצנתור עצמי (16% לעומת 4%, P=.003) היו נפוצים יותר לאחר Onabotulinum Toxin A. בעוד שבקרב מטופלים בבטמיגה לא תועדו מקרים של המטוריה, בזרוע הטיפול ב- Onabotulinum Toxin A תועדו שלושה מקרים של המטוריה, אשר השתפרה תוך זמן קצר.

החוקרים מסכמים וקובעים כי ממצאי המחקר מעידים כי לעומת Onabotulinum Toxin A , טיפול בבטמיגה הוביל לשיעורים נמוכים יותר של אצירת שתן, המטוריה, זיהומים ונפח שתן שיירי לאחר התרוקנות בקשישים עם פעילות-יתר של שלפוחית השתן. בנוסף, הטיפול הדגים מדדי איכות חיים דומים לאחר שישה חודשי טיפול.

 

Karakeci A, Keles A, Onur R. Comparison of the efficacy and safety of onabotulinum toxin A and mirabegron for overactive bladder in elderly patients. Eur Rev Med Pharmacol Sci. 2024 Jan;28(1):350-356.

 

 

בסקירה זו הוצגו מספר מחקרים שפורסמו בשנה האחרונה והדגימו את היעילות והבטיחות של בטמיגה באוכלוסיות שונות, כולל גברים עם פעילות-יתר של שלפוחית השתן, עם או ללא הפרעות זקפה, כמו גם בקשישים ובחולים עם אבנים בדרכי השתן.

 

בתמיכה בלתי תלויה של חברת אסטלס

 

מקורות:

  1. Singh RP, Jamal A. Effect of Mirabegron in Men With Overactive Bladder and Erectile Dysfunction: A Prospective Observational Study. Cureus. 2024 Apr 13;16(4):e58175
  2. Wu Y, Li G, Zhou H, Wu A, Tan G, Huang S, Chen G, Chen X, Li Z. Mirabegron Add-On Tamsulosin for Men with Overactive Bladder Symptoms: A Pooled Analysis of Four Randomized Controlled Trials. Urol Int. 2024;108(2):118-127
  3. Wang Z, Chi J, Liu Y, Wu J, Cui Y, Yang C. Efficacy of mirabegron for ureteral stones: a systematic review with meta-analysis of randomized controlled trials. Front Pharmacol. 2023 Dec 20;14:1326600
  4. Wang J, Zhang A, Ye M, Zhang C. Examining the safety of mirabegron: an analysis of real-world pharmacovigilance data from the US FDA adverse event reporting system (FAERS) database. Front Pharmacol. 2024 Mar 18;15:1376535.
  5. Karakeci A, Keles A, Onur R. Comparison of the efficacy and safety of onabotulinum toxin A and mirabegron for overactive bladder in elderly patients. Eur Rev Med Pharmacol Sci. 2024 Jan;28(1):350-356.
0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה