מתוצאות מחקר חדש עולה כי משך זמן ההחלמה המלאה לאחר ניתוח כריתת כליה ארוך יותר בקרב תורמים חיים, בהשוואה לתקופת ההחלמה הנדרשת לאחר כריתת כליה בשל מחלה כלייתית. לדברי החוקרים, לציפיות תפקיד חשוב בהבדל זה.

מדגם המחקר כלל 149 משתתפים ממרכז רפואי יחיד בקנדה. החוקרים בחנו את מהירות ההחלמה הגופנית ומשך הזמן שנדרש עד לחזרה לאיכות החיים שקדמה לניתוח לאחר כריתת כליה בגישה לפרוסקופית.

המשתתפים מילאו שאלונים, לפני ואחרי הניתוח, במטרה להעריך את איכות החיים הבריאותית שלהם כולל גורמים דוגמת כאב, יכולת לבצע פעילויות יומיומיות שגרתיות ובריאות מנטאלית.

לא ידוע רבות אודות קצב החזרה לאיכות החיים לאחר כריתת כליה, בין אם הניתוח מבוצע בגישה פתוחה או בגישה לפרוסקופית. מהמחקר הנוכחי עולה כי באופן כללי, בקרב מנותחים מתחת לגיל 50, באלו עם ערכי BMI נמוכים ובאלו שהיו פעילים גופנית לפני הניתוח קיימת מגמה של חזרה מהירה יותר לתפקוד גופני ומנטאלי. אך הממצאים לא היו דומים ב-95 המשתתפים שעברו כריתת כליה במסגרת תרומת כליה.

החוקרים כותבים כי התורמים אמנם החלימו היטב, אך לתורם צעיר, רזה ופעיל גופנית נדרש זמן מעט ארוך יותר להחלים, בהשוואה למנותח שאינו-תורם, באותו גיל, אותה דרגת פעילות גופנית וערכי BMI זהים.

הממצאים צפויים לסייע בהתאמת הציפיות של מנותחים בכל הנוגע לתקופת ההחלמה.

החוקרים השוו בין 95 תורמי כליות; 12 שעברו כריתת כליה פשוטה ו-45 שעברו כריתה רדיקאלית של הכליה.

חולים שעברו כריתה רדיקאלית של הכליה קיבלו טיפול בשל ממאירות בשלב מוקדם יותר, שלא התפשטה לאתרים מרוחקים.  כריתת כליה פשוטה בוצעה להסרת כליה לא-מתפקדת.

החוקרים מצאו כי בקבוצת החולים במחלת כליות, הזמן הנדרש להשבת 75% מהמדד המקורי להערכת איכות החיים שלהם עמד על 53 ימים, והם נדרשו ל-90 ימים לחזרה ל-90% מהמדד המקורי להערכת איכות החיים. בקבוצת התורמים, הערכים המקבילים עמדו על 62 ימים ו-110 ימים, בהתאמה.

בקרב משתתפים מתחת לגיל 50 הסיכוי לחזרה ל-75% ממדד איכות החיים בתוך 60 ימים מהניתוח היה גבוה פי שתיים, בהשוואה למנותחים מבוגרים יותר. בדומה, בקרב מנותחים לא-שמנים תועד סיכוי גבוה ב-70% לחזרה דומה של מדדי איכות החיים, בהשוואה למנותחים שמנים. לאלו שהיו פעילים גופנית טרם הניתוח סיכוי גבוה ב-30% להחלמה מהירה יותר, בהשוואה למנותחים שלא היו פעילים גופנית.

מאחר שתורמי כליות הם לרוב צעירים, פעילים גופנית, רזים ובריאים יותר מחולים במחלות כליות, לא ממש ברור מדוע בקבוצת התורמים במחקר ההחלמה הייתה איטית יותר. עם זאת, החוקרים מעלים את האפשרות שגורמים פסיכולוגיים משחקים תפקיד בנושא.

סביר להניח כי לתורמים בריאים איכות חיים טובה יותר טרם הניתוח, בהשוואה לאלו שעוברים ניתוח לכריתת כליה בשל מחלה, ולאחר מכן, המנותחים החולים מתמקדים יותר בהקלה בעקבות הניתוח.

באופן כללי, תורמים מצויים במצב תפקודי גבוה מאוד מלכתחילה, ולרוב לעולם לא היו נזקקים לניתוח, לכן יש להם ציפיות גבוהות מההחלמה לאחר הניתוח. לאור זאת, הם עשויים להעניק דירוג נמוך יותר לאיכות חייהם זמן קצר לאחר הניתוח, בהשוואה לחולים במחלת כליות.

החוקרים מציינים כי בעוד שחולים במחלת כליות מתמקדים בתועלת המיידית דוגמת הקלה בכאב או הידע כי הגידול הוסר, לתורמים אין רווח גופני בעקבות הניתוח.

מגבלות מחקר כוללות את העובדה שהמחקר התבסס על מנותחים במרכז רפואי יחיד, עמוס.

אולם, החוקרים סבורים כי הממצאים עשויים לשפוך אור על גורמים המשפיעים על תקופת ההחלמה לאחר ניתוח לכריתת כליה.

BJU Int. Posted online August 26, 2010

לידיעה במדסקייפ