יתרונות ניתוק מאוחר של חבל הטבור וחליבת חבל הטבור ביילודים חיוניים תוארו בעבר, אך במקרים של תינוקות לא-חיוניים אין נתונים אודות תוצאות פעולות אלו. כעת, במאמר שפורסם בכתב העת The American Journal of Obstetrics & Gynecology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בקרב תינוקות לא-חיוניים שנולדו לאחר 35-42 שבועות היריון, חליבת חבל הטבור לא הפחיתה את שיעורי אשפוז ביחידת טיפול נמרץ ביילודים, אך לוותה בריכוזי המוגלובין גבוה יותר, תמיכה לבבית-נשימתית מעטה יותר בחדר הלידה ושיעורי היארעות נמוכים יותר של אנצפלופתיה היפוקסית-איסכמית בדרגה מתונה-עד-חמורה או צורך בהיפותרמיה תרפויטית.
השערת המחקר הייתה כי חליבת חבל הטבור תפחית את שיעור האשפוזים ליחידות טיפול נמרץ בהשוואה לניתוק מוקדם של חבל הטבור ביילודים לא-חיוניים שנולדו לאחר 35-42 שבועות היריון.
המחקר כלל עשרה מרכזים רפואיים בשלוש מדינות ונערך בין ינואר 2019 ועד מאי 2021. המרכזים חולקו באקראי לחליבת חבל הטבור או ניתוק מוקדם של חבל הטבור למשך כשנה ולאחר מכן חצו לשנה נוספת או עד לגיוס המספר המספק של משתתפים. תינוקות לא-חיוניים בלידה הוגדרו על-פי טונוס ירוד, צבע חיוור, או העדר נשימה במהלך 15 השניות הראשונות לאחר הלידה וחולקו לחליבת חבל הטבור או ניתוק מוקדם של חבל הטבור, בהתאם להקצאה של המרכז הרפואי בו נולדו.
התוצא העיקרי היה אשפוזים ליחידת טיפול נמרץ ביילודים בהתאם לקריטריונים מוגדרים מראש. תוצא הבטיחות העיקרי היה שיעורי אנצפלופתיה איסכמית-היפוקסית.
מבין 16,234 יילודים שעברו סקירה להתאמה למחקר, 1,780 נכללו במחקר (905 עברו חליבת חבל טבור ו-875 עברו ניתוק מוקדם של חבל הטבור), מהם 1,730 היו זמינים להערכת הנתונים.
ההבדל בשיעור האשפוזים ליחידות טיפול נמרץ ביילודים לא היה מובהק סטטיסטית: 23% בזרוע חליבת חבל הטבור לעומת 28% בזרוע ניתוק מוקדם של חבל הטבור (יחס סיכויים של 0.69, רווח בר-סמך 95% של 0.41-1.14).
חליבת חבל הטבור לוותה בשיפור במספר תוצאים משניים, כולל ריכוז המוגלובין גבוה יותר (הבדל ממוצע של 0.68 גרם/ד”ל; רווח בר-סמך 95% של 0.31-1.05), שיעורים נמוכים יותר של מדדי אפגר חריגים לאחר דקה (אפגר של עד 3 נקודות: 30% לעומת 34%; יחס סיכויים של 0.72, רווח בר-סמך 95% של 0.56-0.92); שיעורים נמוכים יותר של תמיכה לבבית-נשימתית בלידה (61% לעומת 71%; יחס סיכויים של 0.57, רווח בר-סמך 95% של 0.33-0.99) והיפותרמיה תרפויטית (3% לעומת 4%; יחס סיכויים של 0.57, רווח בר-סמך 95% של 0.33-0.99).
שיעורי אנצפלופתיה היפוקסית-איסכמית היו נמוכים יותר בזרוע חליבת חבל הטבור (1% לעומת 3%, יחס סיכויים של 0.48, רווח בר-סמך 95% של 0.24-0.96).
לא תועדו הבדלים משמעותיים בשיעורי בולוס סליין, פוטותרפיה, מדדי אפגר חריגים לאחר חמש דקות או תמותה לפני השחרור מבית החולים.
ממצאי המחקר מספקים את הנתונים הראשונים ממחקר אקראי ומבוקר לפיהם חליבת חבל הטבור בתינוקות לא חיוניים הינה גישה אפשרית, בטוחה ועדיפה על ניתוק מוקדם של חבל הטבור.
הערות עורך:
חליבת חבל הטבור תוארה כבעלת פוטנציאל לנזק בפגים קטנים. מחקר אקראי זה הינו המקיף ביותר שנעשה בילודים במועד או קרובים למועד (שבועות 35-42) שנולדו לא חיוניים שהשווה בין חליבת חבל הטבור (milking) לעומת הטיפול המקובל היום של השהיית ניתוק חבל הטבור (delayed cord clamping) עד 60 שניות. במחקר זה נמצא כי חליבת חבל הטבור בילודים במועד או קרובים למועד לא חיוניים מורידה את הסיכון להתפתחות HIE ולצורך בטיפול בהיפותרמיה. לאחר שהשתכנענו כי DCC עדיף על סגירה מוקדמת של חבל הטבור אולי נשתכנע כי בילודים במועד שאינם חיוניים עדיף לחלוב את חבל הטבור וע”י כך לשפר את התוצאים.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!