טיפול בנוגדי-דיכאון טריציקליים עשוי להביא לעליה בסיכון לשברים בחולים עם סוכרת מסוג 2 (מתוך הכנס השנתי מטעם ASBMR)

טיפול בתרופות ממשפחת נוגדי-דיכאון טריציקליים מלווה בסיכון הגבוה ביותר לשבר קליני בחולים עם סוכרת מסוג 2 עם עודף-משקל או השמנת-יתר, ללא תלות בנוכחות נוירופתיה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American Society for Bone and Mineral Research.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ידוע כי בחולים עם סוכרת מסוג 2 סיכון מוגבר לשברים, אך כלי חיזוי מספקים תת-הערכה של הסיכון הנ”ל. זיהוי גורמי סיכון קליניים ספציפיים עשוי לסייע בהערכה טובה יותר של הסיכון לשברים בחולים אלו.

מחקר Look AHEAD-C כלל 4,697 משתתפים בגילאי 45-75 שנים מ-16 אתרים בארצות הברית. מדד מסת הגוף של המשתתפים עמד על 25 ק”ג/מ2 ומעלה וריכוז המוגלובין מסוכרר של 11% ומטה. 

לאורך חציון מעקב של 16.6 שנים זוהו 649 חולים עם היארעות שבר קליני ראשון. גורמים שניבאו באופן מובהק סטטיסטית את הסיכון לשברים כללו טיפול בתרופות ממשפחת נוגדי-דיכאון טריציקליים (יחס סיכון של 2.24, רווח בר-סמך 95% של 1.14-4.43), מגדר נקבי (יחס סיכון של 2.20, רווח בר-סמך 95% של 1.83-2.66), טיפול באינסולין (יחס סיכון של 1.26, רווח בר-סמך 95% של 1.02-1.57), עליה בריכוז המוגלובין מסוכרר (יחס סיכון של 1.12 לכל עליה של 1%, רווח בר-סמך 95% של 1.04-1.20), גיל (יחס סיכון של 1.02, רווח בר-סמך 95% של 1.01-1.04), או טיפול באסטרוגן (יחס סיכון של 0.65, רווח בר-סמך 95% של 0.44-0.98).

החוקרים כותבים כי המודל אינו טוב דיו לשמש לחיזוי הסיכון לנפילות, אך עשוי לשמש כבסיס למחקרים נוספים. הם מציעים לכלול במודלי חיזוי עתידיים גם טיפול תרופתי, דוגמת נוגדי-דיכאון טריציקליים, כמו גם איזון גליקמי, המוגלובין מסוכרר וטיפול באינסולין.

מתוך הכנס השנתי מטעם ASBMR

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

התכנים המוצגים באתר זה מיועדים לאנשי צוות רפואי בלבד

אם כבר נרשמת, יש להקליד את פרטי הזיהוי שלך