בחולים עם וסקוליטיס משנית ל-ANCA (או Antineutrophil Cytoplasmic Antibody) מדידת ריכוז Rituximab בדם עשויה לסייע בחיזוי הסיכון להתלקחות מג’ורית במהלך טיפול אחזקה ב-Rituximab (מבטרה), כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Arthritis & Rheumatology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אין מחקרים רבים להערכת שונות בין מטופלים ב- Rituximabבשל אבחנה של וסקוליטיס על-רקע ANCA. הפרופיל הפרמקוקינטי ופרמקודינאמי של Rituximab, כמו גם פולימורפיזם גנטי עשויים לתרום לשונות זו. כעת הם השלימו ניתוח של נתוני מחקר MAINRITSAN 2 במטרה לבחון את הקשר בין ריכוז Rituximab בפלזמה, פולימרפיזם גנטי בגנים העשויים להשפיע על הפרמקודינמיקה/פרמקוקינטיקה ותוצאות קליניות.
חולים שנכללו במחקר MAINRITSAN 2 חולקו באקראי לקבלת עירוי Rituximab במינון 500 מ”ג ומשטר קבוע או משטר טיפול מותאם אישית. ריכוזי Rituximab בדם נבחנו לאחר שלושה חודשים. דגימות דנ”א נלקחו מ-53 חולים להערכת הגנוטיפ ובחינת 88 גנים העשויים להשפיע על הפרופיל הפרמקוקינטי/פרמקודינאמי.
מדגם המחקר כלל 135 חולים, כאשר שיעור החולים עם תת-חשיפה לטיפול (פחות מ-4 מק”ג/מ”ל) במשטר הטיפול הקבוע היה נמוך יותר משמעותית בהשוואה לשיעור שתועד בקרב חולים עם התאמת משטר הטיפול (2.0% לעומת 18.0%, p=0.02, בהתאמה). ריכוזי Rituximab נמוכים בפלזמה לאחר שלושה חודשים זוהו כגורם סיכון בלתי תלוי להתלקחות מג’ורית (יחס סיכויים של 6.56, p=0.025) לאחר 28 חודשים.
מניתוח הנתונים עלה עוד כי ריכוז Rituximab בפלזמה מתחת ל-4 מק”ג/מ”ל לאחר שלושה חודשים הינו גורם סיכון בלתי-תלוי להתלקחות מג’ורית (יחס סיכון של 4.81, p=0.006) והתלקחות (יחס סיכון של 2.70, p=0.046).
מהנתונים עולה קשר מובהק סטטיסטית בין STAT4 rs2278940 ו-PRKCA rs8076312 ובין ריכוז Rituximab לאחר שלושה חודשים, אך לא זוהה קשר עם הסיכון להתלקחות מג’ורית לאחר 28 חודשים.
ממצאי המחקר מעידים כי ניטור ריכוז Rituximab בדם עשוי לסייע בהתאמה אישית של משטר הטיפול ב- Rituximab במהלך שלב טיפול אחזקה בחולים עם וסקוליטיס משנית ל-ANCA.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!