מינון גבוה של פסילוציבין מלווה בהקלה גדולה יותר בתסמיני דיכאון לעומת פלסבו או Escitalopram, ללא סיכון מוגבר לאירועים חריגים חמורים, כך עולה מתוצאות מטה-אנליזה חדשה שפורסמו בכתב העת BMJ.
החוקרים השלימו מטה-אנליזה להערכת התועלת של טיפול מונותרפי בתכשירים פסיכדליים לעומת Escitalopram בחולים עם אבחנה קלינית של דיכאון. הסקירה כללה 811 משתתפים (גיל ממוצע של 42.49 שנים, 54.2% נשים) עם אבחנה קלינית של דיכאון מ-15 מחקרים פסיכדליים ו-1,968 משתתפים (גיל ממוצע של 39.35 שנים, 62.5% נשים) מחמישה מחקרים להערכת Escitalopram.
המחקרים בחנו טיפול מונותרפי בתכשירים פסיכדליים (פסילוציבין, LSD, MDMA ואיוואסקה), מינון קבוע של Escitalopram (עד 20 מ"ג ביום) לעומת פלסבו ותכשירים פסיכדליים לעומת Escitalopram בלבד.
התוצא העיקרי היה שינוי בתסמיני דיכאון מתחילת המחקר.
תגובות לפלסבו במחקרים להערכת טיפול נוגד-דיכאון (הבדל ממוצע של 3.79, רווח בר-סמך 95% של 0.77-6.80) ומינון נמוך במיוחד של פסילוציבין (הבדל ממוצע של 3.96, רווח בר-סמך 95% של 0.61-7.17) היו טובים יותר מאלו שתוארו במחקרים להערכת תכשירים פסיכדליים.
פסילוציבין במינון גבוה (20 מ"ג ומעלה) הדגים תוצאות טובות יותר מפלסבו במחקרים להערכת נוגדי-דיכאון (הבדל ממוצע של מעל 3). עם זאת, בהשוואת מתן פסילוציבין במינון גבוה אל מול פלסבו ששימש במחקרים להערכת נוגדי-דיכאון, גודל ההשפעה היה קטן יותר. ההבדל הממוצע המתוקן צנח מ-0.88 ל-0.31, עדות לכך שההשפעה של פסילוציבין במינון גבוה הייתה דומה לזו של נוגדי-דיכאון בשימוש כיום.
פסילוציבין במינון גבוה לווה בתגובה גדולה יותר מ-Escitalopram במינון של 10 מ"ג (הבדל ממוצע של 4.66, רווח בר-סמך 95% של 1.36-7.74) ו-20 מ"ג (הבדל ממוצע של 4.69, רווח בר-סמך 95% של 1.64-7.54).
כל ההתערבויות לא נקשרו עם סיכון מוגבר להפסקת טיפול מכל-סיבה או אירועים חריגים חמורים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מציעים כי מבין הטיפולים הפסיכדליים, קיים סיכוי גבוה יותר כי מתן פסילוציבין במינון גבוה ישיג הבדל בעל חשיבות מינימאלית בתסמיני דיכאון, כאשר גודל ההשפעה של פסילוציבין היה דומה לזה של תרופות נוגדות-דיכאון המשמשות כיום באופן נרחב.
The BMJ, Aug 21, 2024
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!