מלנומה היא גידול ממאיר של תאים המכונים מלנוציטים, שמתחיל לרוב כנגע עורי. הטיפול ושיעורי ההישרדות משתנים בהתאם לשלב בו אובחנה המחלה. המחקר החדש התמקד בחולי מלנומה שלב 3. שלב 3 של המחלה מאובחן כאשר קיימים סימנים להתפשטות תאים סרטניים לבלוטות לימפה. במצב זה המחלה לרוב נתיחה, אלא אם כן גורמים מסוימים כמו מיקום הגידול לא מאפשרים לנתח. במהלך הניתוח מסירים את הגידול ובלוטות לימפה נגועות, שולחים את הרקמות לבדיקות מעבדה ומשם ממשיכים לטיפול משלים ממושך למניעת הישנות המחלה. במקרה של מלנומה שלב 3, הסיכון להישנות של מלנומה בעור או כגרורות באזורים אחרים בגוף – גבוה יחסית לשלבים מוקדמים יותר של המחלה.

את המחקר החדש, מחקר שלב 3 שנערך ב-8 מרכזים רפואיים, יזמו רופאים וחוקרים, בראשם חוקרים ממכון הסרטן בהולנד. הם ביקשו לבחון בקרב חולי מלנומה שהתפשטה לבלוטות הלימפה, את ההשפעה של טיפול לפני ניתוח (טיפול ניאו-אדג’ובנטי) באמצעות שילוב שתי תרופות אימונותרפיות: יירבוי ואופדיבו, וזאת לעומת הטיפול שנהוג היום במניעה של הישנות המחלה הניתן לאחר הניתוח.  הטיפול הסטנדרטי שניתן היום למאובחנים במלנומה שלב 3 הוא ניתוח להסרת הבלוטות הנגועות ואחריו טיפול למניעת הישנות המחלה למשך שנה – טיפול בתרופה אימונותרפית אחת או בתרופות ממוקדות מטרה. טיפולי אימונותרפיה הם טיפולים המבוססים על הפעלה של המערכת החיסונית הטבעית של הגוף למלחמה בגידול. תרופות ממוקדות מטרה הן תרופות  כנגד מטרות מולקולריות הייחודיות למאפיינים של תאי הגידול המסוים.

למרות הטיפולים המונעים הקיימים, החוקרים מסבירים כי אנחנו עדיין רואים הישנות של המחלה תוך 3 עד 5 שנים בכמעט מחצית מהמטופלים האלה.

המחקר נערך בין יולי 2021 לדצמבר 2023. הממצאים פורסמו לאחרונה בכתב העת היוקרתי New England Journal of Medicine  ובמקביל גם הוצגו בכנס האונקולוגיה הבינלאומי ASCO 2024.  המחקר כלל 423 חולי מלנומה שלב 3 (עם בלוטות לימפה נגועות כפי שהודגם בבדיקות הדמיה מסוג פט סי.טי), שחולקו לשתי קבוצות. חברי הקבוצה הראשונה קיבלו את מודל הטיפול הניסיוני, שילוב של שני טיפולים אימונותרפיים – יירבוי ואופדיבו – בשני מחזורי טיפול (מחזור טיפול מידי 3 שבועות, סך הכל 6 שבועות בלבד), אחריהם ניתוח, ולאחר הניתוח, בחלק מהמקרים – בהתאם לתגובה הפתולוגית – המשך טיפול תרופתי למניעת חזרה של הגידול.

שישה שבועות במקום שנה של טיפול

הנבדקים בקבוצה השנייה קיבלו טיפול סטנדרטי – ניתוח ואחריו במשך שנה טיפול תרופתי למניעת חזרה של הגידול. במהלך הניתוח לטיפול במלנומה, הרופאים מסירים את הגידול ואת בלוטות הלימפה הנגועות. הרקמות שהוסרו נשלחות למעבדה, שם הפתולוג בודק באופן יסודי נוכחות של תאים סרטניים ובוחן את אחוז התאים הסרטניים בגידול שהוסר. בגישה הטיפולית החדשה שהודגמה במחקר, במקרים בהם נשארו פחות מ-10% תאי גידול – המצב הוגדר כתגובה פתולוגית משמעותית מאוד, ובמקרים אלה לא נדרש המשך טיפול, אלא מעקב בלבד. החוקרים מדווחים כי 59% מהמטופלים שקיבלו אימונתרפיה לפני הניתוח עמדו בהגדרה זו – משמע שכמעט כל הגידול נעלם או שהגידול נעלם לחלוטין, והם לא נזקקו לטיפול נוסף לאחר הניתוח. אצל חולים אלה, שני סבבים של טיפול משולב בעצם חסכו שנה שלמה של טיפול לאחר הניתוח.

נתון מדהים נוסף שעלה מהמחקר הוא שכמעט מחצית (47%) מהנבדקים שקיבלו את הטיפול הטרום ניתוחי חוו תגובה פתולוגית מלאה – משמע שהגידול נעלם לחלוטין.

טיפול מותאם תגובה

לאחר הניתוח, המשך הטיפול של הנבדקים שקיבלו טיפול טרום ניתוחי נקבע בהתאם לממצאים הפתולוגיים. חולים שלא חוו תגובה פתולוגית מספקת (שנמצאו אצלם מעל 10% תאי גידול ברקמה שהוסרה בניתוח) קיבלו לאחר הניתוח – בהתאם לפרוטוקול הטיפולי הנהוג במלנומה – טיפול משלים של אימונותרפיה (אופדיבו) או טיפול ממוקד מטרה על פי מאפייני הגידול שלהם. הגישה החדשה של טיפול בשתי מנות בלבד של אופדיבו-יירבוי לפני ניתוח והמשך טיפול לאחר הניתוח לפי התגובה הפתולוגית, הפחיתה ב-68% את הסיכון להישנות המחלה, התקדמות המחלה או מוות מהמחלה בשנה שלאחר הטיפול, בהשוואה לגישה הנהוגה היום. כשנה לאחר הניתוח, מבין המטופלים שקיבלו את שילוב התרופות לפני הניתוח – טיפול שנמשך כ-6 שבועות בלבד, 84% היו בחיים וללא סימנים לגידול – זאת אומרת ללא שום סימן להתקדמות המחלה. לעומת זאת, בקבוצה שקיבלה טיפול סטנדרטי, השיעור של מטופלים ללא סימן להתקדמות עמד על 57%. בתוך הקבוצה בה הטיפול הטרום-ניתוחי הוביל לתגובה פתולוגית משמעותית ביותר – זאת אומרת שבבחינת הרקמות שהוסרו בניתוח הגידול נעלם לחלוטין או כמעט לחלוטין – התוצאות היו מרשימות אפילו יותר: 95% ממטופלים אלו היו חופשיים מסימנים לגידול שנה לאחר הניתוח, וזאת כאמור ללא צורך בטיפולים נוספים לאחר הניתוח. נראה גם שהטיפול הטרום-ניתוחי לא פוגע באיכות חיי המטופלים – איכות החיים שדווחה על ידי הנבדקים הייתה דומה בקבוצה שקיבלה את הטיפול הטרום-ניתוחי ובקבוצה שקיבלה את הטיפול הסטנדרטי אחרי הניתוח בלבד.

המחקר (המכונה NADINA) הוכרז בכתב העת היוקרתי Nature Medicine כאחד מ-11 המחקרים הקליניים בעלי הסיכוי הכי גבוה להשפיע על רפואה גלובלית בשנת 2024. נראה שהממצאים שפורסמו לאחרונה מצדיקים את התחזית.

למחקר ב-NEJM