חולים ששרדו דימום תת-עכבישי משנית למפרצת מוחית מצויים בסיכון גבוה משמעותית לאובדנות, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Neurology. מהנתונים עולה כי הסיכון הגבוה ביותר תואר בקרב צעירים ובמהלך השנה הראשונה לאחר הדימום.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי כשליש מהחולים ששרדו דימום תת-עכבישי משנית למפרצת מוחית סובלים מחרדה ודיכאון, אך מחקרים מעטים התמקדו בהערכת הסיכון לאובדנות באוכלוסייה זו. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לקבוע אם מטופלים ששרדו דימום תת-עכבישי משנית למפרצת מוחית נמצאים בסיכון מוגבר למוות עקב מעשה אובדני בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.
החוקרים התבססו על נתונים משני מרשמים ארציים בפינלנד – Care Register for Health Care ו- Cause of Death Register וזיהו את החולים בגילאי 15 שנים ומעלה ששרדו דימום תת-עכבישי משנית למפרצת מוחית (שרדו למעלה מ-30 ימים לאחר אשפוז בבית החולים) בפינלנד בין 1998-2017 ועקבו אחריהם עד למותם או עד סוף שנת 2018. שיעורי ההתאבדות בקרב מטופלים ששרדו דימום תת-עכבישי משנית למפרצת מוחית נבחנו אל מול השיעור הצפוי באוכלוסייה הכללית, תוך התאמה לגיל, מגדר ושנה.
מדגם המחקר כלל 5,708 חולים ששרדו דימום תת-עכבישי משנית למפרצת מוחית (59% נשים, גיל חציוני של 55 שנים), מהם 19 חולים (5 נשים ו-14 גברים) הלכו לעולמם עקב מעשה אובדני במהלך מעקב כולל של 53,060 שנות-אדם (חציון של 8.9 שנים). שיעורי ההתאבדות המדווחים עמדו על 35.8 מקרים לכל 100,000 שנות-אדם, זאת בהשוואה לשיעור צפוי של 20.4 מקרים לכל 100,000 שנות-אדם (שיעורי תמותה מתוקננים של 1.75, רווח בר-סמך 95% של 1.09-2.69).
הסיכון לאובדנות היה גבוה במיוחד בקרב גברים ונשים בגילאי 15-39 שנים (72.5 מקרים ל-100,000 שנות-אדם; שיעורי תמותה מתוקננים של 3.57, רווח בר-סמך 95% של 1ץ31-7.92) ובמהלך השנה הראשונה לאחר דימום תת-עכבישי משנית למפרצת מוחית (81.2 מקרים ל-100,000 שנות-אדם; שיעורי תמותה מתוקננים של 3.64, רווח בר-סמך 95% של 1.16-8.77), לאחר מכן הסיכון הלך ופחת.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי מטופלים ששרדו דימום תת-עכבישי משנית למפרצת מוחית מצויים בסיכון מוגבר לאובדנות בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, עם סיכון גבוה במיוחד בצעירים ובשנה הראשונה לאחר הדימום. ישנה חשיבות רבה לטיפול מוקדם להקלה על מצוקה נפשית, במיוחד בקרב מטופלים צעירים לאחר דימום תת-עכבישי. הם קוראים להשלים מחקרים נוספים להערכת נתונים מפורטים על תחלואה פסיכיאטרית וגורמים ספציפיים לדימום תת-עכבישי משנית למפרצת מוחית, תוך התמקדות בניסיונות אובדניים קטלניים ושאינם-קטלניים.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!