קוים מנחים שנוצרו ע”י “כוח משימה” משותף עוזרים להבהיר את הדיאגנוזה והטיפול באלרגיות מזון אמיתיות.

אלרגיה ממזון הינה מצב הנגרם ע”י ריאקצית IgE לחומר כלשהו במזון.

תגובה עוינת למזון יכולה להיגרם גם כתוצאה ממכניקות אימוניות ולא אימוניות שאינן תלויות ב- IgE.

עקב ממצאים מדעיים חשובים חדשים, ההערכה והטיפול באלרגיות מזון השתנו בשנים האחרונות.

כתוצאה מכך התגברה המודעות באוכלוסיה הכללית אשר הובילה לשינויי מדיניות בבתי ספר, במוסדות מזון ובתעשיות תעופה.

בו זמנית, האבחנה והערכה במטופלים החשודים כסובלים מאלרגיה כתוצאה ממזון כלשהו הפכו להיות הן מתוחכמות והן מאתגרות יותר.

מטרת פרסום הפרמטרים החדשים בנוגע לאלרגית מזון כוללת שיפור בהבנת התופעה ע”י מומחים רפואיים, סטודנטים לרפואה ואחיות, מתמחים, חברי אקדמיה ומנהלים רפואיים, ייסוד קוים מנחים, תמיכה בקלינאים ושיפור באיכות הטיפול עבור מטופלים הסובלים מאלרגיה כתוצאה ממזון.

למרות זאת, הנחיות אלה אינן מחליפות שום שיקול קליני או יישום פרוטוקלים עבור כל המטופלים.

בזמן חייהם, כרבע מהאוכלוסיה תחווה תגובה עוינת למזון, בעיקר בינקות ובילדות.

בהתבסס על שינויים פתו-פזיולוגים מעורפלים, תגובות אלה מסווגות כאלרגיה למזון, כרגישות למזון, כתגובה פרמקולוגית, כהרעלת מזון או כתגובה רעלית.

אלרגית אמיתית למזון אינה שכיחה באופן יחסי, אולם בעלי אטופיה נמצאים בסיכון מוגבר, בעיקר תינוקות עם דלקת עור אטופית מתונה עד חמורה.

ילדים אשר מפתחים אלרגיה המתווכת ע”י IgE לסוג מזון אחד נמצאים בסיכון מוגבר לפתח את אותה התופעה גם לסוגי מזון אחרים.

במידה ומטופל מאובחן באופן שגוי לאלרגית מזון, מגבלות תזונה בלתי נחוצות יכולות להשפיע באופן מנוגד על איכות החיים, על מצב תזונתי וגדילה והתפתחות בילדים.

הגבלות חמורות בדיאטה יכולות להוביל להתפתחות הפרעות אכילה.

אלרגיות מזון המתווכות ע”י IgE עלולות להתרחש כתוצאה מרגישויות בצינור מערכת העיכול, מרגישויות בצינור הנשימה או מרגישות באפידרמיס.

טכניקות מולקולאריות ואימונולוגיות יכולות לעזור בקביעה מהו האלרגן או האפיטופ של האלרגן במזון הייחודי שגורם באופן ספציפי לממצאים הקליניים.

רוב הרגישויות לחומרי מזון נפתרות עוד בתקופת הילדות אולם ישנם חומרים כגון אגוזים ופירות ים, שהרגישות עבורם נמשכת לכל החיים.

אלרגיה לפירות וירקות היא הנפוצה ביותר במבוגרים.

גורמי הסיכון לפתח אלרגית מזון כוללת היסטוריה אישית או משפחתית של אלרגיה דומה, פיצוי מטרנלי באלרגן מזון עיקרי בתקופת ההיריון או ההנקה, דלקת עור אטופית או חשיפת מזון טרנס-דרמאלית.  

הסימפטומים כתוצאה מאלרגית מזון משתנים בחומרתם או באזורי הגוף בהם הם מתבטאים.

ההערכה של האלרגיה צריכה להתחיל בביצוע רשימה היסטורית של חומרי המזון החשודים, כמויות המזון, הקשר לעיכול המזון, הזמן בין החשיפה לתגובה, הסימפטומים הקליניים ומשך הופעת הסימפטומים.

הבדיקה הקלינית צריכה להתרכז במערכת הנפגעת בגוף ע”מ לחשוף או לשלול אבחנות אלטרנטיביות.

בדיקות דיקור בעור יכולות להיות יעילות בסקירה.

בדיקות תוך עוריות אינן מומלצות עקב הסיכון והרגישות שבהן וכן תוצאותיהן אינן תמיד משקפות את המציאות.

ניסויים שמחוץ לגוף (אין-ויטרו) לאבחון אלרגיית IgE יעילות במיוחד במטופלים עם היסטוריה של תגובות מסכנות חיים לחומר המזון החשוד, באלה החווים תופעות קליניות חמורות, באלה עם בקרת היסטמין בלתי ריאקטיבית או בנשים בהיריון.

הטיפול באלרגיה מתרכז בעיקר בהימנעות מחשיפה לחומר החשוד או שהוכח כמזיק.

הימנעות מהחומר המזוהה תשפר את הסבילות אליו עם הזמן.

לדיווח במדסקייפ

Ann Allergy Asthma Immunol. 2006;96:S1-S68