מתוצאות מחקר חדש שכלל כ-1.4 מיליון ילדים בגילאי 1-6 שנים בארה”ב עולה כי התגובה המקומית לאחר חיסון DTaP (Diphtheria-Tetanus-acellular Pertusis) נפוצה יותר כאשר הזריקה ניתנת בזרוע במקום בירך, בעיקר בילדים קטנים.
ההמלצות הנוכחיות מטעם ה-US Advisory Committee on Immunization Practices קובעות כי חיסונים הניתנים לשריר בילדים בגילאי 1-2 שנים יינתנו לירך. עם זאת, אותן המלצות קובעות כי שריר הדלטואיד בזרוע מועדף בילדים החל מגיל שלוש שנים.
במסגרת המחקר, בילדים בגילאי 12-35 חודשים שקיבלו את חיסון DTaP בזרוע במקום בירך, הסיכון לתגובה מקומית שדרשה הערכה רפואית היה גבוה כמעט כפליים (יחס סיכון של 1.88, p<0.001). בילדים בגילאי 3-6 שנים שקיבלו את חיסון DTaP בזרוע במקום בירך נרשם סיכון גבוה יותר לתגובה מקומית שדרשה הערכה רפואית (יחס סיכון של 1.44), אך ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית.
למרות ההנחיות הנוכחיות, הבחירה אם לתת את החיסון לילדים בירך או בזרוע משתנה בהתאם למטפל הרפואי. מהנתונים עולה כי חלק מהילדים במחקר בגילאי 12-36 חודשים קיבלו את החיסון בזרוע, ובלפחות 20% מהילדים בגילאי 3-4 שנים החיסון ניתן לירך.
בנוסף, בשני מחקרים קודמים להערכת מתן חיסון DTaP לילדים בגילאי 4-6 שנים מצאו חוקרים כי מתן החיסון לזרוע לווה בסיכון גבוה יותר לתגובה מקומית.
החוקרים התבססו על נתוני Vaccine Safety Datalink , מאגר של ה-CDC ו-10 ארגונים רפואיים במטרה לנטר את בטיחות החיסון. הם בחנו את הסיכון לתגובה מקומית בילדים בגילאי 1-6 שנים, שקיבלו חיסון לא-פעיל כנגד שפעת, HAV (Hepatitis A Virus) ו-DTaP בין השנים 2002-2009.
לא זוהו הבדלים בשיעורי התגובה המקומית לחיסון חי-מוחלש כנגד שפעת או לחיסון HAV בקרב ילדים שקיבלו את החיסון לזרוע, בהשוואה לאלו שקיבלו את הזריקות לירך.
כפי שנזכר לעיל, מבין כ-1.4 מיליון ילדים בגילאי 1-6 שנים, הסיכון לתגובה מקומית עקב חיסון DTaP היה גבוה יותר משמעותית כאשר החיסון ניתן לזרוע, בהשוואה למקרים בהם החיסון ניתן לירך (יחס סיכון של 1.88). מדד מסת גוף לא השפיע על הסיכון לתגובה מקומית לחיסון, כאשר הנ”ל ניתן לזרוע או לירך.
תוצאות המחקר תומכות בהמלצות הנוכחיות למתן חיסון DTaP לירך בילדים בגילאי 12-35 חודשים.
Pediatrics. Published online January 14, 2013
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!