השפעות שונות של חסמי ביתא על האלבומינוריה בחולים הסובלים מסוכרת מסוג 2 (hypertension)

במחקר שפורסם לאחרונה נמצא כי לחסמי ביתא שונים השפעות שונות על מצב האלבומינוריה במקביל לחסימה של מערכת הרנין-אנגיוטנסין.

מיקרו-אלבומינוריה היא סמן סיכון קרדיווסקולרי שניתן להקטינו באמצעות הפחתת לחץ הדם באמצעות חסמי מערכת הרנין-אנגיוטנסין. שינויים כאלה ברמות המיקרו-אלבומינוריה לא נצפו בשימוש בחסמי ביתא.

נקודת סיום משנית שהוגדרה במחקר ה-Glycemic Effects in Diabetes Mellitus Carvedilol-Metoprolol Comparison in Hypertensives (או GEMINI) היתה לבדוק את השפעותיהם של חסמי ביתא שונים על שינויים באלבומינוריה בנוכחות חסם של מערכת הרנין-אנגיוטנסין.

נבדקים שסבלו מיתר לחץ-דם ומסוכרת מסוג 2 חולקו באקראי לקבלת metoprolol tartrate (קבוצה של 737 נבדקים) או carvedilol (קבוצה של 498 נבדקים) באופן סמוי לאחר תקופת ניקוי מכל הטיפולים להורדת לחץ דם פרט למעכבי ה-ACE או לחסמי רצפטור האנגיוטנסין. מינון התרופה הנבדקת טוטר להשגת יעד לחץ הדם, עם תקופת מעקב בת 5 חודשים.

ירידה גדולה יותר במצב האלבומינוריה נצפתה בחולים שקיבלו carvedilol (ירידה של 16.2%; עם 95%ci, -25.3, -5.9; ערך P=0.003). בחולים שנמצאה בהם נורמו-אלבומינוריה בעת תחילת המחקר, התקדם מצבם של פחות חולים למיקרו-אלבומינוריה בקבוצת ה-carvedilol בהשוואה לקבוצת ה-metoprolol (כ-20 מתוך 302 שהם 6.6% לעומת 48 מתוך 431 שהם 11.1%, בהתאמה; ערך P=0.03).

הופעת מיקרואלבומינוריה לא נקשרה להבדלים בלחץ הדם או להשגת יעדי לחץ הדם (68% בקבוצת ה-carvedilol לעומת 67% בקבוצת ה-metoprolol). הימצאות הסינדרום המטבולי בעת תחילת המחקר היתה החזאי היחיד הבלתי-תלוי להחמרה במצב האלבומינוריה לאורך המחקר (P=0.004).

החוקרים מסכמים כי לא ניתן להסביר את ההבדלים שנמצאו באמצעות השפעות על לחץ הדם או alpha1-antagonism, אך יתכן שהן קשורות לתכונות האנטי-אוקסידנטיות של carvedilol.

hypertension. 2005 Dec;46(6):1309-1315. Epub 2005 Nov 14

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

    התכנים המוצגים באתר זה מיועדים לאנשי צוות רפואי בלבד

    אם כבר נרשמת, יש להקליד את פרטי הזיהוי שלך