מאת ד”ר אולה קראסיק
ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון פברואר של כתב העת CMAJ עולה כי מטופלים עם דכאון ברקע המתייצגים במיון עם התקף לב חריף עשויים לקבל טיפול איטי יותר ובעדיפות נמוכה יותר מאשר מטופלים עם התקף לב ללא רקע של דכאון.
במחקר רטרוספקטיבי זה בדקו החוקרים נתונים אודות 6784 מטופלים אשר התייצגו עם התקף לב חריף ב-96 בתי חולים. מתוכם ל-680 (10%) הייתה אבחנה של דכאון ברשומה הרפואית. החוקרים בדקו את יחס הסיכויים של מטופלים אלה לדרוג של עדיפות נמוכה בטריאז’. את יחס הסיכויים המחושב השוו החוקרים עם זה של מטופלים עם רקע של אסתמה או מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD ).
מתוך המטופלים עם רקע של דכאון ברשומה הרפואית, כמעט 40% קיבלו דרוג של עדיפות נמוכה בטריאז’ (CI 95% 35.3-42.9%) לעומת 32.7% ממטופלים ללא דכאון ברקע (CI 95% 31.5-33.9%). כלומר, יחס סיכויים מתוקנן (adjusted odds ratio ) של 1.26 (P=0.01 ) לדרוג של עדיפות נמוכה בטריאז’ בהנתן רישום של דכאון ברקע. בהשוואה, יחס הסיכויים המתוקנן של מטופלים עם רקע של אסתמה לדרוג בעדיפות נמוכה היה 0.88 (P=0.23 ) ושל מטופלים עם רקע של COPD היה 1.12 (P=0.24 ).
עבור מטופלים עם רישום של דכאון ברקע הזמן הממוצע מההגעה למיון ועד לבצוע אק”ג היה 20 דקות (לעומת 17 דקות במטופלים אחרים), זמן door-to-needle הממוצע היה 53 דקות (לעומת 37 דקות במטופלים אחרים), והזמן door-to-balloon הממוצע היה 251 דקות (לעומת 110 דקות במטופלים אחרים). יחס הסיכויים המתוקנן לפספוס הזמן הרצוי במטופלים עם רישום של דכאון ברקע נמצא 1.39 (P<0.001 ) עבור הזמן מההגעה למיון ועד לבצוע אק”ג, 1.62 (P=0.047 ) עבור זמן door-to-needle , ו-9.12 (P=0.019 ) עבור זמן door-to-balloon .
החוקרים מסכמים וכותבים כי מטופלים המתייצגים עם התקף לב חריף, אשר ברשומה הרפואית שלהם קיימת אבחנה של דכאון, נמצאים בסיכון לקבלת טיפול איטי יותר ובעדיפות נמוכה יותר בטריאז’ ובחדר המיון. החוקרים מציינים כי פתרון אפשרי לבעיה זו הוא העלאת המודעות של צוות חדר המיון לעובדה זו, וכן לקשר האפשרי בין דכאון לבין מחלת לב קורונרית.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!