מטופלים העוברים השתלת סטנט נמצאים למשך שנתיים לאחר מכן בסיכון מוגבר לאירועים קרדיווסקולרים חריגים (MACE) במידה ועברו ניתוח לא קרדיאלי בתקופה זו, כך עולה ממחקר המתפרסם השבוע ב-JAMA .
החוקרים מציינים ברקע כי ההנחיות הן לדחות ניתוחים לא קרדיאליים במטופלים שעברו השתלת סטנט , כאשר באלה שהושתל בהם סנטנט מצופה תרופה (DES), הדחייה המומלצת היא לשנה , ובאלו שהושתל להם סטנט רגיל (BMS) – הדחייה המומלצת היא למשך חצי שנה. המחברים מציינים כי העדויות לגבי המלצות אלה מוגבלות ואף סותרות. מטרת החוקרים הייתה לקבוע גורמי סיכון להופעת MACE במטופלים העוברים ניתוח לא קרדיאלי לאחר השתלת סטנט.
לצורך כך נעשה מחקר קוהורט לאומי רטרוספקטיבי שעקב אחר כ-42,000 ניתוחים שבוצעו בקרב גימלאי צבא ולא גימלאים במהלך 24 החודשים לאחר השתלת סטנט, בין השנים 2000-2010 .
מודל לא ליניארי בחן את הקשר בין עיתוי הניתוח וסוג הסטנט לבין הופעת MACE עם התאמות למאפייני המטופל, הניתוח וגורמי סיכון קרדיאליים. תת מחקר מבוקר מקרה העריך את הקשר בין טיפול נוגד טסיות בתקופת הניתוח לבין MACE .
יעד המחקר המרכזי היה שיעור אירועי ה-MACE (תמותה מכל סיבה, אוטם שריר הלב, רהוסקולריזציה קרדיאלית) במהלך 30 היום שלאחר הניתוח.
החוקרים מדווחים כי במהלך 24 החודשים שלאחר ביצוע של 124,844 השתלות סטנט (47.6% מסוג DES , ו-52.4% מסוג BMS) , כמות של 28,029 מטופלים (22.5% , ברווח בר סמך של בין 22.2%-22.7% ) עברו ניתוח לא קרדיאלי שהוביל ל-1980 מקרי MACE (שיעור של 4.7% , ברווח בר סמך של בין 4.5%-4.9%).
הזמן בין השתלת הסטנט לניתוח היה קשור ל-MACE : כאשר היה קטן מ-6 שבועות, הסיכון היה 11.6% , כאשר משך הזמן היה בין 6 שבועות ל-6 חודשים השיעור היה 6.4% , ובין 6-12 חודשים הסיכון היה 4.2% , ובין 12-24 חודשים הסיכון היה 3.5% , כל התוצאות היו מובהקות סטטיסטית עם p<0.001 ).
שיעורי MACE לפי סוג הסטנט היו 5.1% עבור BMS , ו-4.3% עבור DES (עם p<0.001 ) .
לאחר התאמות, שלושת הגורמים שהיו קשורים באופן החזק ביותר עם MACE היו אישפוז בשל ניתוח לא אלקטיבי (יחס סיכון מתואם 4.77, ברווח בר סמך של 4.07-5.59), היסטוריה של אוטם שריר הלב במהלך 6 החודשים שלפני הניתוח (יחס סיכון מתואם של 2.63 , ברווח בר סמך של בין 2.32-2.98 ), וציון סיכון קרדיווסקולרי משוקלל גדול מערך של 2 (יחס סיכון מתואם של 2.13 ברווח בר סמך של 1.85-2.44).
מבין 12 המשתנים של המודל, התיזמון של הניתוח דורג כחמישי בחשיבותו . סוג הסטנט דורג כאחרון בהשפעתו ו-DES לא היה קשור באופן מובהק ל-MACE (סיכון יחסי 0.91, ברווח בר סמך של 0.83-1.01 ). לאחר השתלת גם של BMS וגם DES , הסיכון ל-MACE היה יציב בתקופה של 6 חודשים. ניתוח מבוקר מקרה של 284 זוגות מטופלים תואמים לא מצא קשר בין טיפול נוגד טסיות ו-MACE (עם סיכון יחסי של 0.86 , בטווח בין 0.57-1.29 ).
מסקנת החוקרים היא כי בין מטופלים העוברים ניתוח לא קרדיאלי במהלך התקופה של שנתיים שלאחר השתלת סטנט, הסיכון ל-MACE היה קשור עם ניתוח דחוף, ומחלת קרדיאלית מתקדמת, אך לא לסוג הסטנט, או עיתוי הניתוח מעבר לתקופה של 6 חודשים שלאחר השתלת הסטנט.
לדעת החוקרים יש להעריך מחדש את ההנחיות המדגישות את סוג הסטנט בהקשר של קביעת מועד ניתוח הן עבור DES והן עבור BMS .
JAMA. Published online October 07, 2013. doi:10.1001/jama.2013.278787
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!