קרדיולוגיהבעריכת ד"ר מנחם נהיר

סוכרתיים סוג 2 המטופלים ב-dapagliflozin או empagliflozin נמצאים בסיכון קרדיווסקולרי דומה אך עם סיכון נמוך יותר לאי ספיקת לב במטופלי dapagliflozin (מתוך Cardiovasular Diabetology)


מאת נעה גנזבורג, Bsc

מחקר חדש אשר השווה את הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים בחולים עם סוכרת סוג 2 שהחלו לקבל dapagliflozin (פורסיגה) לעומת empagliflozin (ג’ארדיאנס) מצא כי הסיכון במטופלים הללו היה דומה, אך עם סיכון נמוך יותר לאי ספיקת לב בחולים שהחלו ליטול dapagliflozin.

החוקרים ערכו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי באמצעות ניתוח נתונים ממאגר מידע רב-מוסדי אלקטרוני (Chang Gung Research Database) בטיוואן שכללו חולים בוגרים עם סוכרת סוג 2, שהחלו טיפול במעכב SGLT2 (ר”ת sodium-glucose co-transporter 2 ) בין 2016-17. יעד המחקר העיקרי היה הרכב של תמותה מסיבות קרדיווסקולריות, אוטם שריר הלב, שבץ איסכמי או אי ספיקת לב. החוקרים עקבו אחר המטופלים מאז שהחלו את הטיפול במעכב SGLT2 עד להופעה של אירועים לבביים, לפני תום דצמבר 2018. הם השתמשו במודל סיכון COX פרופורציונלי ורב משתנים וערכו התאמות לפי גיל המטופלים, מינם, מידע מעבדתי, מחלות נוספות, ותרופות שניטלו במקביל.

החוקרים זיהו 12,681 משתמשים חדשים במעכב SGLT2 בגיל ממוצע של 59.8 שנים (עם סטייה סטנדרטית של 11.8 שנים), 43.9% מהם היו נשים, ו-45.8% החלו להשתמש ב-dapagliflozin. בסך הכל, 10,442 שנות אדם של שימוש ב-dapagliflozin ו-12,096 של empagliflozin נכללו בנתונים שנאספו.

בהשוואה למטופלים החדשים ב-empagliflozin , המטופלים החדשים ב-dapagliflozin הראו סיכון דומה ליעדי המחקר העיקריים (עם HR מותאם של 0.91,  95% CI 0.73-1.14), מוות מסיבות קרדיווסקולריות (0.54; 95% CI 0.14-2.12), אוטם שריר הלב ( 0.77, 95% CI 0.49-1.19) ושבץ איסכמי (HR: 1.15; 95% CI 0.80-1.65), אך היו בסיכון מובהק נמוך יותר לאי ספיקת לב (עם HR מתואם של 0.68, 95% CI 0.49-0.95).

החוקרים מסכמים כי הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים היה דומה במשתמשים חדשים ב-dapagliflozin וב-empagliflozin . הם מציינים כי מטופלים חדשים ב-dapagliflozin הראו ירידה בסיכון לאי ספיקת לב, בקרב חולי סוכרת סוג 2 בהשוואה ל- empagliflozin. החוקרים מוסיפים כי יש צורך במחקרים פרופסקטיביים נוספים כדי לאשר את הממצאים הללו.

Cardiovasc Diabetol. 2019 Sep 24;18(1):120. doi: 10.1186/s12933-019-0919-9.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

© ‫ e-Med
 כל הזכויות שמורות

 

התכנים המוצגים באתר זה מיועדים לאנשי צוות רפואי בלבד

אם כבר נרשמת, יש להקליד את פרטי הזיהוי שלך
עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן
להרשמה לאתר