במאמר שפורסם בכתב העת Endocrine Connections מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש שכלל משתתפים בעלי עודף משקל, מהן עלה כי פעילות גופנית בעצימות מתונה בהיקף של 30 דקות יומיות לוותה בתגובה טובה יותר של GLP-1 (Glucagon-like Peptide) בעקבות מבחן העמסת סוכר פומי, בהשוואה לאלו שלא הקפידו על פעילות גופנית.
החוקרים בחנו את הנתונים אודות 703 גברים ו-623 נשים במדגם ADDITION PRO, בהם תועד מדד מסת גוף ממוצע של 27 ק”ג למטר בריבוע. במשך שבעה ימים המשתתפים ענדו חיישן להערכת התנועה וקצב הלב, לקחו חלק במבחן צעדים בן 8 דקות וכן הושלמו בדיקות דם לפני ובמהלך מבחן העמסת סוכר.
החוקרים סיווגו את עצימות הפעילות הגופנית כיושבנית, קלה, מתונה-עד-מאומצת ומאומצת, אשר הקבילו לפחות מ-1.5, 1.5-3, 3-6 ומעל 6 יחידות MET (Metabolic Equivalent Task), בהתאמה.
בממוצע, גברים עסקו בפעילות גופנית מתונה בהיקף של 32 דקות ביום ונשים עסקו בפעילות גופנית מתונה בהיקף של 22 דקות ביום. שיעור גבוה יותר של גברים מנשים (44% לעומת 39%) עמדו ביעד המומלץ של לפחות 30 דקות פעילות גופנית מתונה בכל יום. למעלה מ-98% מהמשתתפים במחקר ביצעו פעילות גופנית מתונה בשלב כלשהו, אך כמעט אף אחד לא ביצע פעילות גופנית מאומצת.
בממוצע, בגברים תועדה סיבולת לב-ריאה טובה יותר (30.8 לעומת 28.7 חמצן/ק”ג/דקה), כפי שנקבע במבחן צעדים.
בגברים, כך שעה נוספת של פעילות גופנית מתונה לוותה בירידה של 19.5% ברמות GLP-1 בצום ובעליה של 15.8% עד 20% בתגובת GLP-1 להעמסת סוכר פומית.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאים אלו מעידים כי פעילות גופנית יומית, גם בעצימות נמוכה יחסית ולזמן קצר, דוגמת הליכה מהירה, גינון ומשחק עם נכדים, עשויים להשפיע על הפרשת GLP-1. עם זאת, החוקרים מדגישים כי הממצאים מבוססים על מחקר חתך, אשר הדגים רק קשר בין פעילות גופנית ובין רמות GLP-1, אך לא הדגים סיבתיות. הם מתכננים להשלים מחקרים נספים להערכת ההשפעות הישירות של פעילות גופנית בעצימות מתונה על הפרשת GLP-1.
Endocr Connect. Published December 1, 2019
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!