מנתונים שפורסמו בכתב העת European Journal of Preventive Cardiology בחודש יולי האחרון עולה כי טיפול במעכב ה PCSK9- Alirocumab/Praluent מפחית את הסיכון היחסי לסיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים לאחר תסמונת כלילית חדה, ללא תלות בטיפול קודם בסטטינים. בנוסף, בחולים שאינם תחת טיפול בסטטינים, ולכן מצויים בסיכון גבוה להישנות סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים, הטיפול בAlirocumab/Praluent – הפחית באופן ניכר וגדול יותר את הסיכון הנ”ל.
ברקע למאמר , שבין מחבריו נמנה גם פרופסור דורון זגר מבית החולים סורוקה ויו”ר האיגוד הקרדיולוג בישראל, מסבירים החוקרים כי טיפול בסטטינים מהווה מרכיב חשוב במניעה שניונית של סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים, אך חלק מהחולים אינם סובלים את הטיפול התרופתי. כעת הם ביקשו לבחון את ההשפעות של Alirocumab/Praluent על הסיכון לסיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים בהתאם לעצימות הטיפול בסטטינים.
במחקר ODYSSEY OUTCOMES נערכה השוואה ביןPraluent ובין פלסבו ב-18,924 חולים עם תסמונת כלילית חדה ודיסליפידמיה למרות טיפול אינטנסיבי או טיפול נסבל-מקסימאלית בסטטינים (כולל חולים שלא נטלו כלל סטטינים לאור אי-סבילות). התוצא העיקרי היה שיעור הסיבוכים הקרדיווסקולאריים המג’וריים, כולל תמותה עקב מחלת לב כלילית, אוטם לבבי לא-פטאלי, אירוע מוחי איסכמי, או אנגינה לא-יציבה. חציון משך המעקב עמד על 2.8 שנים.
במחקר הנ”ל טיפול בסטטינים בעצימות גבוהה ניתן ל-88.8% מהמשתתפים במחקר, 8.7% קיבלו טיפול בסטטינים בעצימות נמוכה/בינונית ו-2.4% לא קיבלו כלל טיפול בסטטינים. חציון ערכי LDL עמד על 86, 89 ו-139 מ”ג/ד”ל בקבוצות אלו, בהתאמה.
מהנתונים עולה כי הטיפול ב-Pralunet הוביל לירידה יחסית דומה בריכוזי LDL מתחילת המחקר בקבוצות החולים השונות, אך הירידה האבסולוטית הממוצעת הייתה שונה ועמדה על 52.9 מ”ג/ד”ל באלו שטופלו בסטטינים בעצימות גבוהה, 56.7 מ”ג/ד”ל באלו שטופלו בסטטינים בעצימות נמוכה/בינונית ו-86.1 מ”ג/ד”ל באלו שלא קיבלו כלל טיפול בסטטינים.
עם פלסבו, שיעורי היארעות סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים הייתה, כצפוי, גבוהה ביותר בקבוצת החולים שלא קיבלו כלל טיפול בסטטינים (26.0%) לעומת קבוצות החולים שטופלו בסטאטינים בעצימות גבוהה או בינונית/נמוכה ( 10.8% ו 10.7% , בהתאמה)
הטיפול בPraluent הפחית את שיעור הסיבוכים הקרדיווסקולאריים המג’וריים בכל אחת מהקבוצות הללו, עם ירידה של 12% בסיכון באלו שטופלו בסטטינים בעצימות גבוהה (יחס סיכון של 0.88, רווח בר-סמך 95% של 0.80-0.96), ירידה של 32% בחולים תחת טיפול בסטטינים בעצימות בינונית/נמוכה (יחס סיכון של 0.68, רווח בר-סמך 95% של 0.49-0.94) וירידה של 35% בקבוצת החולים שלא קיבלו טיפול בסטטינים (יחס סיכון של 0.65, רווח בר-סמך 95% של 0.44-0.97) עם גרדיאנט של ירידה אבסולוטית בסיכון לסיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים: 1.25%, 3.16% ו-7.97%, בהתאמה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי טיפול במעכבי PCSK9 עשויה לשמש כמרכיב חשוב לטיפול בחולים לאחר תסמונת כלילית חדה, אשר אינם סובלים את הטיפול בסטטינים.
European Journal of Preventive Cardiology 2020
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!