בראיון שקיימה רונית לינדר עם פרופ’ סיגל סדצקי, אשר השתתפה במחקר האינטרפון שפורסם לאחרונה (לסיכום המלא של המחקר כפי שפורסם באי-מד, נא להקליק כאן) עולה שהיו אי הסכמות בין מנהלי המחקר באשר למסקנות העולות ממנו. סדצקי מגלה שהיא הייתה דווקא בעד הוספת המלצות המזהירות מפני שימוש אינטנסיבי בסלולארי ועל נקיטת אמצעי זהירות כמו דיבור באמצעות רמקול.
לראיון המלא בדהמרקר – נא להקליק כאן
למאמר המלא ב-journal of epidemiology
הערת המערכת: שיטת המחקר שהתבססה על ראיונות עם מטופלים שאובחנו ממנינגיומה או גליומה באשר להרגלי השימוש שלהם בטלפון סלולארי לא אפשרה הצגת היחס needed to harn (או NNH בקיצור). כלומר, מהעובדה שבקרב “משתמשים כבדים” (ויש לציין שכיום כנראה שיעור הרבה יותר גבוה מהאוכלוסיה היה מוגדר כמשתמש כבד ע”פ קריטריוני המחקר) נמצא יחס סיכון של 1.4 ו-1.15 עבור גליומה ומנינגיומה,לא מוצג מה צריך מה צריך להיות מספר המשתמשים הכבדים כדי שמסק החולים יגדל באחד.
אם לוקחים בחשבון שהסיכון הכללי לסרטן מוח הוא של כ-10 מקרים לכל 100,000 שנות אדם (Nature Clinical Practice Neurology (2006) 2, 494-503 ) , אז התוצאה שנקבל היא של 25,000 איש. כלומר, על כל 25,000 משתמשים כבדים למשך שנה בטלפון סלולארי יהיה מקרה אחד נוסף של גליומה בהשוואה למשתמשים קלים או לא משתמשים כלל. אם נתייחס לתקופה ארוכה יותר, ה-NNH יקטן כמובן באופן יחסי. לא צריך לזלזל גם בנתון כזה כמובן, ובכל מקרה כדאי לנקוט באמצעי הזהירות המומלצים אבל נכון יהיה להציג את התמונה המלאה הלוקחת בחשבון גם את ההבדלים בסיכון האבסולוטי.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!