ממחקר חדש עולה כי בפרטים הסובלים מעודף משקל, עם הפרשת אינסולין מוגברת, דיאטה עם עומס גליקמי נמוך תביא לירידה גדולה יותר במשקל, בהשוואה לדיאטה עם עומס גליקמי גבוה. עם זאת, עומס גליקמי לא השפיע במקרים שהפרשת אינסולין היתה יחסית נמוכה.
מאחר שתנגודת לאינסולין והפרשת אינסולין מעורבות בבקרת משקל הגוף, החוקרים שיערו כי עומס גליקמי בדיאטה עשוי להשפיע על תוצאות דיאטה שנועדה להוריד במשקל.
בכדי לבחון את התיאוריה, החוקרים אספו 32 נבדקים בריאים עם BMI בטווח 25-29.9 ובדקו את רמות אינסולין לאחר 30 דקות, בעקבות העמסת סוכר של 75 גרם (INS-30).
המשתתפים חולקו באקראי לדיאטה בעלת עומס גליקמי גבוה (60% פחמימות, 20% חלבונים, 20% שומן, עומס גליקמי של 116 גרם ל-1000 קילוקלוריות), או דיאטה בעלת עומס גליקמי נמוך (40% פחמימות, 30% חלבונים, 30% שומן, עומס גליקמי של 45 גרם ל-1000 קילוקלוריות). כמו כן, היתה הגבלה קלורית של 30%, השוואה לדרישות האנרגיה של המשתתפים בתחילת המחקר, למשך 6 חודשים.
בניתוח רב-משתני, החוקרים זיהו קשר בין דיאטה ובין INS-30 (P=0.02). בנבדקים עם INS-30 מעל החציון, הדיאטה עם העומס הגליקמי הנמוך היתה קשורה בירידה משמעותית יותר במשקל, בהשוואה לדיאטה החלופית (P=0.047).
למרות שהתבנית המנוגדת זוהתה בקרב משתתפים עם INS-30, התוצאות לא הגיעו לחשיבות סטטיסטית.
החוקרים מציינים כי קיימים כנראה מספר מנגנונים שיסבירו את התוצאות, דיאטות בעלות עומס גליקמי גבוה מגבירות היפר-אינסולינמיה לאחר ארוחה, שמגביר את קליטת חומצות השומן, מעכב ליפוליזה, ואוגר אנרגיה, שמביאים לעליה במשקל.
הם גם מאמינים כי עומס גליקמי גבוה מגביר את תחושת הרעב ולכן מגביר את האכילה בשלב לאחר הספיגה של המזון.
לסיכום, החוקרים מאמינים כי הממצאים מספקים את העדות הראשונה לכך שמדידות פשוטות של רמת הפרשת אינסולין יכולות לסייע בירידה במשקל, בנבדקים הסובלים מעודף משקל, דרך המלצות לדיאטות מכוונות ספציפית למצב הפרשת אינסולין.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!