פריצת דרך תפיסתית זיהוי והפעלה נאותה של מנגנון רפוי הרקמות בהריון עשויים לסייע למטופלים אשר אינם בהכרח נשים בהריון.

במאמר שהתפרסם השבוע בכתב העת היוקרתי “Genes and Development”, מראה קבוצת חוקרים מהמחלקה לנשים ויולדות בבית החולים האוניברסיטאי הדסה עין-כרם והמחלקה לביולוגיה התפתחותית ופתולוגיה בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית, כיצד הריון משחזר את פעולת מנגנון ההתחדשות בכבד אצל עכברים מבוגרים.

יכולת ההתחדשות של הרקמות בגוף פוחתת עם העלייה בגיל, וקצב הריפוי של הגוף בתגובה לפציעה מואט בהתאם. תופעות אלו מיוחסות לשינוי בתפקודם של תהליכים ביולוגיים רבים כגון שינויים בגורמי גדילה או בחומר החוץ-תאי, נזק מצטבר ל DNA, כמות מוגברת של רדיקלים חופשיים (מולקולות חד-חמצניות) וירידה ביכולת התגובה של תאי אב. ניתן להבחין בתופעות אלו בכבד, בעור, בעצמות, במנגנון יצירת תאי הדם, בכלי דם, עצבים ובשרירים.

לאחרונה, הודגם כי ע”י חיבור מערכת הדם של עכבר זקן לזו של עכבר צעיר, ניתן לשקם את יכולת התחדשות השרירים בעכבר הזקן. הריון מהווה מודל טבעי ייחודי שבו בעלי חיים חולקים את אותה מערכת דם בעל חיים בוגר (אם בהריון) נחשף לבעל חיים צעיר מאד (העובר). במחקר האמור מראה קבוצת החוקרים מהדסה ומבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית (דר’ יובל גליאצ’ינסקי, פרופ’ נרי לאופר, דר’ אפי וויטמן, דר’ רינת אברמוביץ, דר’ צבי גרנות, פרופ’ יהודית ברגמן ודר’ אלי פיקרסקי) את יכולתו יוצאת הדופן של מצב הריון להצעיר את יכולת ההתחדשות של תאים ורקמות בעכברים זקנים.

כריתת כבד חלקית שימשה כמודל לאובדן תפקוד קיצוני של איבר כתוצאה מטראומה ניתוחית, כפי שקיים במציאות לאחר פציעה/טראומה או ניתוח בעקבות סרטן כבד. יומיים לאחר כריתת הכבד הודגם בעכברות צעירות- חלקן בהריון וחלקן לא גידול מחדש של 82% מנפח הרקמה שהוסרה, ולא נרשמו מקרי מוות כתוצאה מההליך הניתוחי. בעכברות זקנות אשר לא היו בהריון הודגם גידול מחדש של 46% מנפח הרקמה שהוסרה ו-47% אחוזי תמותה, בעוד עכברות זקנות בהריון הראו גידול ניכר בהתחדשות הכבד (96%) ואחוז התמותה פחת ל- 9%.

התחדשות הכבד לאחר כריתת כבד חלקית מתקיימת בדרך כלל ע”י התרבות מהירה (פרוליפרציה) של תאי רקמת הכבד. התחדשות זו נפגעת בצורה משמעותית במהלך הזדקנות. המחקר הנוכחי מדגים לראשונה כי הריון גורם למעבר מהתחדשות כבד המבוססת על התרבות מהירה של תאי רקמה, להתחדשות המבוססת על גידול בממדי התאים (היפרטרופיה). באמצעות בלימת אותות/מסרים של הנתיב התוך-תאי המשמש כמתווך העיקרי במעבר מהתרבות מהירה לגידול בממדי התאים בעכברות בהריון, הצליחו החוקרים לחסום גידול בממדי התאים בעוד הם מגבירים התרבות מהירה של תאי רקמת כבד בעכברים שעברו כריתת כבד חלקית. יתרה מזאת, הפעלה באמצעות חומרים רפואיים של הנתיב התוך-תאי בעכברות זקנות שלא בהריון, הייתה מספקת לגרום להפעלת מנגנון גידול בממדי התאים ע”י חיקוי מצב הריוני. טיפול זה שיפר משמעותית את יכולת התחדשות הכבד והשרידות בעכברים זקנים.

ממצאים אלו מדגימים כי התחדשות המבוססת על התרבות מהירה של תאים מנגנון ברירת המחדל בעכברות שלא בהריון, נפגעת בצורה חמורה כתוצאה מהזדקנות. לעומת זאת, רפוי ע”י גדילת תאים, הקיימת בעכברות בהריון, נשאר עמיד יחסית לנזקי ההזדקנות. אסטרטגיה טיפולית המבוססת על הפעלה של מנגנוני התחדשות חלופיים כגון אלו, עשויה לסייע בהאטה והטבה של התדרדרות תפקודית הנגרמת מהזדקנות.

המאמר מסכם ארבע שנות מחקר. קבוצת החוקרים רשמה פטנט זמני (provisional patent) לפיתוח תרופה המבוססת על ממצאיהם. הפטנט נרשם באמצעות “הדסית” ו”יישום” חברות יישום הטכנולוגיות של הדסה ושל האוניברסיטה העברית.

“תגלית זו היא בעלת ערך מיוחד בהתייחס לבעלי חיים (אורגניזמים) מזדקנים מכיוון שאמצעי התחדשות זה אינו מושפע מהזדקנות” אומרים החוקרים. לדבריהם, “יתכן שניתן יהיה ליישם אמצעים דומים על מנת לשפר את יכולת התחדשות הכבד באנשים מזדקנים. פיתוחים כגון אלו עשויים להשפיע משמעותית על סיכוייהם של חולים המועמדים או זקוקים לניתוח כבד ונמצאים בסיכון ניכר לסיבוכים כתוצאה מהניתוח”.