מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר מבוקר חדש אשר בוצע בהקצאה אקראית ופורסם בגיליון יולי של ירחון Archives of Internal Medicine עולה כי ירידה במשקל קשורה בשיפור בתחושת גלי חום בקרב נשים הסובלות ממשקל עודף או מהשמנת יתר.

החוקרים מסבירים כי מדד מסת גוף (BMI) גבוה יותר קשור בתחושה חמורה יותר של גלי חום בגיל המעבר, אם כי ההשפעה של ירידה במשקל על תסמינים אלו איננה ברורה. לדבריהם, גלי חום הינם בין התלונות השכיחות ביותר בקרב נשים בגיל המעבר ונמשכים למשך חמש שנים ומעלה לאחר גיל זה בעד כשליש מהנשים.

במחקר נכללו 338 נשים הסובלות ממשקל עודף או מהשמנת יתר וכן מדליפת שתן, ואלו הוקצו אקראית לתוכנית התערבותית התנהגותית אינטנסיבית של ירידה במשקל או לחילופין לתוכנית מובנית של חינוך לבריאות (קבוצת הביקורת) למשך שישה חודשים.

במסגרת תוכנית ההתערבות האינטנסיבית, נתבקשו הנשים לנכוח בפגישות קבוצתיות שבועיות בנות שעה אחת עם מומחים בתזונה, פעילות גופנית ושינויים התנהגותיים, וזאת במטרה להשיג ירידה ממוצעת במשקל של 7-9% מהמשקל הבסיסי בתום שישה חודשים. באמצעות הליכה מהירה או פעילות גופנית אחרת שהינה אינטנסיבית באותה מידה, עודדו המומחים את הנשים המשתתפות להגביר את מידת הפעילות הגופנית שמבצעות ב-200 דקות שבועיות לכל הפחות. בנוסף הומלץ לנשים על תזונה מופחתת קלוריות (1200-1500 קלוריות), והוצעו להן תוכניות לדוגמא לארוחות עם בחירות מתאימות של מוצרי מזון ומוצרים חלופיים.

החוקרים ביקשו להעריך את תסמיני גלי החום באמצעות השימוש בשאלונים בדיווח עצמי, וכן הוערכו משקל הגוף, BMI, היקף הבטן, מידת הפעילות הגופנית, הצריכה הקלורית, לחץ הדם והתפקוד הגופני והנפשי בתחילת המעקב ובתום שישה חודשים. בנוסף, נבדקה ההשפעה של תוכנית ההתערבות על תסמינים מציקים של גלי חום וכן על גורמים מתווכים אפשריים.

בתחילת המעקב, קרוב למחצית מהנשים דיווחו על גלי חום שמעט מציקים (כך ב-154 נשים). בהשוואה לקבוצת הביקורת, מצאו החוקרים כי תוכנית ההתערבות הביאה לשיפור בגלי חום מציקים במספר גבוה פי יותר מ-2 מהנשים (OR 2.25 לשיפור של קטגוריית Likert אחת; 95% CI = 1.20-4.21). לאחר תקנון למתווכים אפשריים מרובים, ההשפעה של ההתערבות על גלי החום הייתה מעט קטנה יותר (OR, 1.92; 95% CI = 0.95-3.89).

החוקרים מוסיפים כי ירידה במשקל הייתה קשורה בשיפור בגלי החום (OR, 1.32; 95% CI = 1.08-1.61 לכל ירידה של 5 ק”ג במשקל), וכי כך היה גם עבור BMI (OR לכל ירידה בנקודה אחת של 1.17; 95% CI = 1.05-1.30) והיקף הבטן (לכל ירידה של 5 ס”מ, OR, 1.32; 95% CI = 1.07-1.64). עם זאת, שינויים בפעילות הגופנית, בצריכה הקלורית, בלחץ הדם או בתפקוד הגופני או הנפשי לא הראו השפעה על גלי החום.

החוקרים מסכמים כי בקרב נשים עם משקל עודף או השמנת יתר הסובלות מתסמינים מציקים של גלי חום, נמצא כי תוכנית התערבות התנהגותית לירידה במשקל הביאה לשיפור בתחושות אלו ביחס לקבוצת הביקורת.

בין מגבלות המחקר הנוכחי מזכירים החוקרים את חוסר יכולתם לקבוע את ההשפעה של מרכיבים ספציפיים של התזונה או תזמון הארוחות, את היכולת המוגבלת להסיק מממצאי המחקר לגבי נשים שאינן סובלות מדליפת שתן, את העובדה כי הערכת תסמינים גלי החום התבססה על שאלון בודד בדיווח עצמי, וכן את העובדה כי אחוז גבוה יותר של הנשים אבדו למעקב בקבוצת הביקורת לעומת קבוצת ההתערבות.

לבסוף, מציינים החוקרים כי מנקודת מבט קלינית, ממצאיהם מציעים כי ניתן אולי להציע לנשים המצויות במשקל עודף או סובלות מהשמנת יתר ובנוסף חוות גלי חום מציקים כי צעדים התנהגותיים לירידה במשקל עושים להקל את תסמיניהן אלו. לדבריהם, יש צורך בהמשך המחקר בתחום על מנת להעריך גורמים ביופיזיולוגיים אחרים הקשורים בירידה במשקל ואשר עשויים להשפיע על תסמינים אלו באוכלוסיית חולים זו. בנוסף, הם מציעים כי מחקרים עתידיים יבחנו שמא התפישה של הנשים את הצלחת הטיפול העצמי שלהן בניסיונות לשנות את אורח חייהן או לרדת במשקל עשויה לשנות את האופן בו חוות תסמינים מעין אלו.

Arch Intern Med. 2010;170;13:1161-1167

לידיעה במדסקייפ