מאת ד”ר מיכל איזנשטט

מתוצאות סקירה סיסטמתית שפורסמה בירחון ה- American Journal of Gastroenterology ב- 6 ביולי, עולה כי ניהול נכון של טיפול אנטיביוטי, שימוש בכפפות, היגיינת ידיים ושימוש במדי חום חד פעמיים צריכים להיות מיושמים באופן שגרתי על מנת למנוע זיהום ב- Clostridium difficile .

יחד עם זאת, באשר לחיטוי הסביבה ושימוש בפרוביוטיקה יש לערוך מחקרים נוספים.

לדברי הכותבים, Clostridium difficile הינו הגורם הזיהומי הנפוץ ביותר של שלשול הקשור בטיפולים רפואיים.  לאור העלייה המתמדת בהיארעות זיהום בחיידק זה ובחומרתו, התערבויות למניעת זיהום זה במסגרות רפואיות הינן הכרחיות.

בסקירה הנוכחית ביקשו הכותבים לסקור באופן שיטתי את ההתערבויות הקיימות להפחתת זיהום ב- Clostridium difficile הקשור בשירותי רפואה.

קריטריוני הכללה לסקירה היו מחקרי ביקורת שדיווחו על היארעות של זיהום אנדמי ב- Clostridium difficile כתוצאה.

באמצעות פרוטוקולים מבוססים, הכותבים ניתחו מידע באשר לסוג האוכלוסיה, סוג ההתערבות, מערך המחקר ותוצאותיו.

בתחום מניעת זיהום ב- Clostridium difficile, זוהה רק קומץ מחקרי ביקורת בהקצאה אקראית.  הראיה החזקה ביותר למניעת הזיהום תמכה בניהול נכון של מתן אנטיביוטיקה, שימוש בכפפות ושימוש במדי חום חד פעמיים.  על אף שחיטוי סביבתי עשוי אף הוא להפחית שיעור מקרי זיהום ב- Clostridium difficile, דרגת הראיה של ממצא זה הינה חלשה מזו של התערבויות מוכחות אחרות.

על בסיס הסקירה, הכותבים אינם ממליצים על טיפול בנשאים א-תסמיניים של Clostridium difficile.  דרגת הראיה שנמצאה בסקירה לא הייתה מספקת על מנת להמליץ בעד או נגד שימוש בפרוביוטיקה.  כאשר זיהום ב- Clostridium difficile מתועד או נחשד, היגיינת ידיים באמצעות סבון ומים הינה מומלצת יותר לעומת שימוש בתכשירים על בסיס אלכוהול, שאינם דורשים רחיצת ידיים במים.

היות ורבים מן המחקרים שלא בוצעו בבחירה אקראית  אשר נכללו בסקירה בדקו יותר מהתערבות אחת, קשה לקבוע את התרומה הבלתי תלויה של כל אחת מצורות ההתערבות.  על בסיס הראיות הקיימות, החוקרים הסיקו כי חיטוי סביבתי ופרוביוטיקה מצריכים המשך מחקר באשר ליעילותם במניעת הזיהום ב- Clostridium difficile.

הכותבים מדגישים כי על אף שלא נמצאו מחקרים שפנו להיבט של יתרונות בידוד חולים עם זיהום ב- Clostridium difficile וקיבוצם בחדר אחד, על מנת למנוע התפשטות אנדמית של הזיהום באופן ספציפי, מדובר בפעולה הנמצאת בשימוש רחב לטובת הפחתת זיהום בחיידק זה ובחיידקים אחרים העמידים לתרופות רבות.

מגבלות של המחקר כוללות העדר הקצאה אקראית ברוב המחקרים שהתמקדו באמצעים מניעתיים, שיתכן וגרם לערפלנים והטיות בחירה.  מחקרים רבים ללא הקצאה אקראית שנכללו בסקירה ביצעו שימוש במספר התערבויות למניעת זיהום ב- Clostridium difficile בבת אחת, עניין שהקשה על קביעת היעילות של כל התערבות בנפרד.

להלן מפורטות ההמלצות הספציפיות באשר למניעת זיהום ב- Clostridium difficile יחד עם דרגת הראיה ודירוג חוזק ההמלצה של כל אחת מהן:

–          היגיינת ידיים הינה מומלצת ביותר, בייחוד בשימוש בסבון ומים (דרגת ראיה, A–II).

–          בעת התפרצויות או בנסיבות בהן שיעור הזיהום ב- Clostridium difficile הינו מוגבר, יש להורות למבקרים ומטפלים לרחוץ את ידיהם באמצעות סבון (רגיל או אנטימיקרוביאלי) ומים לאחר מגע עם חולים עם זיהום ב- Clostridium difficile (דרגת ראיה, B–II).

–          עבור מגע עם כל משטחי גוף החולה, כפפות הינן אמצעי מומלץ (דרגת ראיה, B–II).

–          על מנת לקבוע תועלת נוספת מלבישת חלוקים למניעת זיהום ב- Clostridium difficile, מחקרים קליניים נוספים נדרשים (דרגת ראיה לא מספקת).

–          מדי חום חד פעמיים הינם עדיפים על מדי חום אלקטרוניים (דרגת ראיה, A–I).

–          באזורים אנדמיים לזיהום ב- Clostridium difficile, חומרי ניקוי על בסיס כלור או חומרי חיטוי אחרים עשויים להיות יעילים לחיטוי משטחים, אולם מחקרים קליניים נוספים נדרשים.  לא קיימים מוצרים שהוכחו כמונעי זיהום ב- Clostridium difficile (דרגת ראיה, BII).

–          יש לנטר שימוש באנטיביוטיקה, ומאמצים נדרשים בעיקר בנוגע לתרופות הכרוכות בסיכון גבוה יותר לזיהום ב- Clostridium difficile, בייחוד קלינדמיצין, צפלוספורינים ופלורוקינלונים (דרגת ראיה, A–II).

–          לא מומלץ לטפל בנשאים א-תסמיניים של Clostridium difficile, על אף שמחקרים נוספים נדרשים (דרגת ראיה, D–I).

–          כותבי הסקירה לא נוקטים עמדה באשר לאנטיביוטיקה, היות ויש צורך במחקרים נוספים (דרגת ראיה לא מספקת).

Am J Gastroenterol.

לידיעה במדסקייפ