מסתבר שלא כל הטיפולים ההורמונאליים לנשים בגיל המעבר שווים מבחינת בטיחותם .. .

ע”פ מחקר מבוקר מקרה חדש מה- JAMA Intern Med     בין הנשים הפוסטמנופאוזליות שהשתמשו בטיפול הורמונלי תחליפי פומי, אלה שנטלו טיפול הורמונלי המכיל 17 בטא  אסטרדיול (תכשירים כמו אביאנה, אקטיבל, אנג’ליק , וגיפם, ועוד) היו בסיכון נמוך יותר של כ-50% לפתח פקקת ורידים (VTE)   בהשוואה לנשים שנטלו אסטרוגן סוסי מצומד (CEE) . הסיכון הנמוך יותר במטופלות באסטרדיול נתמך גם בבדיקה של פקטורי קרישה . החוקרים דיווחו גם על נטייה לסיכון נמוך יותר להתקפי לב (שלא הגיעה למובהקות סטטסיטית) בנשים שנטלו אסטרדיול בהשוואה ל-CEE . כמו כן הם מציינים כי לא נמצאו הבדלים בסיכון לשבץ.

המחברים מציינים בפתיח כי מעט ידוע היום על הבטיחות הקרדיווסקולרית של טיפול הורמונלי פומי , דבר המונע מנשים לקבל החלטות מושכלות המבוססות על בטיחות הטיפולים ההורמונליים המיועדים לטפל בסימפטומים של גיל המעבר. מטרתם הייתה להשוות את הבטיחות הקרדיווסקולרית של שני טיפולים הורמונליים פומיים נפוצים :  CEE ואסטרדיול .  

החוקרים מסבירים כי בעוד שה-CEE מקורו בשתן של סוסות הרות ולכן הוא מכיל מרכיבים של אסטרוגן פעיל, אסטרדיול מכיל רק אסטרדיול סינטתי 17β .

המחקר שנעשה היה מבוסס אוכלוסיה ומבוקר מקרה שהתקיים בין 1/1/2003 עד 31/12/2009 ואשר הישווה בין אירועים קרדיווסקולרים הקשורים לטיפול ב -CEE ואסטרדיול באמצעות שימוש במאגרי מידע של אירגון בריאות שבו נעשה שינוי בהעדפת הטיפול באסטרוגן מ -CEE לאסטרדיול במהלך תקופת איסוף הנתונים. נכללו במחקר 384 נשים פוסטמנופאוזליות בגיל 30-79 אשר השתמשו בטיפול הורמונלי פומי .

יעד המחקר המרכזי היה אירועי פקקת ורידים, כשאירועי אוטם שריר הלב (MI) ושבץ איסכמי היוו את היעדים המשניים. לצורך תקפות המימצאים נעשתה גם בדיקה ביולוגית שמדדה פקטורי קרישה לצורך בקבוצת הביקורת . 

באנליזה מתואמת נמצא ששימוש נוכחי ב- CEE  בהשוואה לשימוש נוכחי באסטרדיול היה קשור לסיכון מוגבר ל VTE עם יחס סיכון של פי 2.08 (בטווח שבין 1.02-4.27 ,( P=0.045, ובסיכון מוגבר ל -MI עם יחס סיכון של 1.13 (בטווח בין 0.55-2.32 , p=0.74 , כלומר ללא מובהקות סטטיסטית) .

מבין משתמשות ה -CEE בקבוצת הביקורת (140 מטופלות בסה”כ בביקורת) , היחס המעיד על קרישיות יתר היה גבוה יותר אצלן באופן מובהק (p<0.01) ,  בהשוואה למטופלות באסטרדיול בקבוצת הביקורת .

המחברים מסכמים כי במחקר תצפיתי זה, השימוש באסטרדיול , בהשוואה ל- CEE  , בקרב מטופלות הנוטלות טיפול הורמונלי פומי, היה קשור לסיכון משמעותי  ומובהק קלינית נמוך יותר ל   VTE-  ,  וכן גם נטיה לירידה בסיכון ל- MI  .

הבדלי הסיכון נתמכו גם במימצאים הביולוגיים בקבוצת הביקורת. לדעת החוקרים, מימצאים אלה זקוקים לאימות במחקרים חוזרים והם מצביעים על כך שטיפולי אסטרוגן פומיים שונים עשויים להיות קשורים לרמות שונות של סיכון קרדיווסקולרי .  הם מאמינים שלמידע שנמצא במחקר, בעיקר אם יקבל חיזוק במחקרים נוספים תהיה תועלת רבה עבור הרופאים המטפלים והמטופלות אשר תסייע בבחירת הטיפול ההורמונאלי המתאים. החוקרים מציינים שהמחקר נעשה בנשים המקבלות כבר בפועל טיפול הורמונלי ולכן אינו  רלבנטי  לנשים המתחילות טיפול הורמונלי .

בדיווח על המחקר באתר האמריקאי Medpage מובאים גם התייחסות והערות מומחים למימצאים אשר מצביעים על חשיבות המחקר בעיקר בכך שהוא מתמקד לא בסוגייה של כן/לא טיפול הורמונלי אלא בהשוואת סוגי הטיפול האפשריים .

Lower Risk of Cardiovascular Events in Postmenopausal Women Taking Oral Estradiol Compared With Oral Conjugated Equine Estrogens,  JAMA Intern Med. Published online September 30, 2013

לדיווח והערות על ה מחקר באתר Medpage Today

הערת המערכת:  יש לציין שבישראל הטיפול שנמצא בשימוש הוא מבוסס אסטרדיול, היינו הטיפול שנמצא במחקר זה כבטיחותי יותר.

בימים הקרובים נביא כאן את הערותיו והתייחסותו של ד”ר גדעון קופרניק למימצאי המחקר.