החלטות על בריאות, בייחוד כאלו שקשורות לענייני פריון, צריכות להיות מסורות להחלטתן.ם של המטופלות.ים והרופאות.ים שלהן.ם, ולא להיות בידי פוליטיקאים.  קביעה זו זוכה לפי סקרים לתמיכתם של מרבית הרופאים והמטופלים, אך עומדת בניגוד ברור לטיוטה של פסק הדין שהודלף בארה”ב. בהחלטה החדשה של בית המשפט העליון בארה”ב הומלץ לבטל את החקיקה שמבטיחה את הזכות להפלה. ההחלטה המשפטית הזו, שמשקפת באופן בוטה שורה של מינויים פוליטיים באופיים שערך הנשיא טראמפ, מעוררת חשש עצום בקרב הנשים בארה”ב.  הדאגה ביחס לניצחון המגמות השמרניות בחקיקה היא לא רק מפני מניעת הזכות להפלות במספר רב של מדינות בארה”ב, עד כדי סיכון חיים במקרים מסוימים, אלא גם חשש ביחס להטלת מגבלות נוספות על הקמת משפחה, ובייחוד פגיעה בזכויות של נשים חד הוריות ולהט”בים. 

בעוד שלנשים בארה”ב, כמו במרבית ארצות המערב, החוק כבר כמעט חמישים שנה אינו מונע גישה להפסקת היריון, בישראל המצב הקיים שונה מאד.  בארץ הגישה להפסקות היריון אסורה בחוק עבור נשים נשואות עד גיל 40.  בישראל קיים אומנם סיוע ראוי ונדיב מאד לטיפולי פריון, אבל אפילו אמצעי מניעה מוחרגים באופן מתמיה מסל הבריאות. שלילת הזכות הבסיסית של כל אישה לשלוט בהחלטות ביחס לגופה, מתקבלת די באדישות בישראל.  הדבר נובע כנראה מהעובדה שבעוד שהחוק הפלילי בעניין איסור הפסקות היריון חד משמעי, האכיפה כמעט שאינה קיימת.  כך יכולה כמעט כל אישה לקבל אישור להפסקת היריון מהוועדות שנקבעו בחוק, על בסיס טענה ביחס לסיכון בריאותי לה או לעובר, או שהיא יכולה לטעון שהרתה מחוץ לנישואין. טענות ביחס למצבה המשפחתי, החברתי או הכלכלי, כבר אינן בעלות תוקף בוועדות, מאז ביטול “הסעיף הסוציאלי” בחוק לפני למעלה מארבעים שנה.

עיון ב”דברי הכנסת” משנות השבעים מורה ששנים רבות הכנסת מנסה למצוא איזון בין רצון השמרנים להגביל את הגישה להפסקות היריון מול הדרישה של הליברלים לכבד את רצון האישה להחליט לגבי רחמה.  האישור שניתן לאחרונה לגברים להיעזר בשרותי פונדקאות בישראל עורר תקווה שמדובר בהתחלה של שינוי בזכויות להקמה ותכנון משפחה בישראל.  לא נראה שהמצב הפוליטי בישראל כיום מעודד ביחס לסיכוי להרחיב את זכויות האישה באמצעות חקיקה בכנסת, וגם בית המשפט העליון נמנע בעבר מלהתערב בהחלטות הכנסת בעניינים אלה. יש לציין שמשרד הבריאות משקיע בימים אלה מאמצים על מנת ליעל את התנהלות הוועדות שמאשרות הפסקות היריון, כך שתהיה מכבדת ונגישה יותר.  בנוסף, נערכת בדיקה ביחס לאפשרות לשלב הפסקות הירון באמצעים תרופתיים ברפואת הקהילה, וכך לשפר את הנגישות של שירותים רפואיים אלה.

עמדת מרבית ארגוני הרופאים היא שלמטופלות מגיעה גישה בלתי מוגבלת לטיפול רפואי שקשור להקמת ותכנון משפחה. בעוד שהחקיקה בישראל מצמצמת מאד את הזכות הזו, נראה שכמו במקרים רבים של עודף רגולציה, השטח יודע להתאים את עצמו ולהציע פתרונות “יצירתיים” על מנת לאפשר בפועל לנשים גישה לשירותים אלה. העתיד יורה האם העניין העצום ששינוי החקיקה הצפוי ביחס לאיסור הפלות מעורר בארה”ב, יוביל לדיון מחודש גם בישראל. לא ברור עדיין האם הדיון הציבורי יוביל לשינוי החקיקה בישראל בכיוון ליברלי המנוגד לזה שבארה”ב או דווקא להחמרה באכיפת החוק הקיים בישראל וצמצום משמעותי בגישה להפלות.

פרופ’ דניאל זיידמן יועץ לחברת “כצט” ומנהל מרפאת “עלמא”, רמת החייל, תל-אביב.