על-פי תוצאותיו של מחקר רטרוספקטיבי המבוסס על האוכולוסיה, מתן הקרנות לטיפול בסרטן הערמונית מגביר את הסיכון להתפתחות סרטן ברקטום בתוך השדה המוקרן. החוקרים קוראים לרופאים לדון בסיכון ולבצע, בהתאם, סריקות בקרב החולים המטופלים.

החוקרת הראשית, ד”ר Baxter, מסבירה בראיון כי גברים שעברו הקרנות של הערמונית צריכים לעבור בדיקות שגרתיות לאיבחון של סרטן ברקטום, החל מ-5 שנים לאחר מתן הטיפולים. היא מסבירה כי זוהי הפעם הראשונה שבה נבדק באופן כמותי הסיכון להתפתחות סרטן הרקטום הקשורה לטיפולי הקרנות של הערמונית וכי הממצאים עשויים להשפיע גם על הטיפול בחולים העוברים הקרנות בשל סוגי סרטן אחרים באזור האגן.

החוקרים נעזרו בשיטות מעקב, אפידמיולוגיה ובנתוני מרשם ה-End Results (ה-SEER) משנת 1973 -1994 ואיתרו גברים שחלו בסרטן של בלוטת הערמונית, ללא היסטוריה של סרטן במעי הגס, שטופלו באמצעות ניתוח או באמצעות הקרנות ושרדו לפחות 5 שנים לאחר מכן. באמצעות מודל שבנו קבעו החוקרים את השפעת ההקרנות לאורך הזמן על הופעת גידולים סרטניים באתרים מוקרנים מוגדרים (הרקטום), באתרים מוקרנים פוטנציאלית (ה-rectosigmoid, ה-sigmoid וה-cecum) ובאתרים שלא הוקרנו (יתר שטח המעי הגס).

30,552 מתוך 85,815 הגברים שחלו בסרטן הערמונית, בגילאי 18-80 שנים, טופלו באמצעות הקרנות, ואילו 55,263 מהם טופלו באמצעות ניתוח בלבד. ב-267 מתוך 1,437 החולים שבהם התפתח סרטן במעי הגס, הופיע הגידול באתרים מוקרנים, ב-686 מהם הופיע הגידול באתרים מוקרנים פוטנציאלית, וב-484 מהם הופיע הגידול באתרים שלא הוקרנו. טיפולי ההקרנות נמצאו קשורים באופן בלתי תלוי להתפתחות סרטן לאורך הזמן באתרים המוקרנים, אך לא ביתר שטח המעי הגס. בהשוואה לקבוצת החולים שעברו ניתוח בלבד, נמצא בקבוצת החולים שעברו הקרנות ערך HR של 1.7 להתפתחות סרטן ברקטום (95%CI, 1.4-2.2).

ד”ר Baxter מסבירה כי ממצאי המחקר אינם מעידים שיש לשנות את אופן הטיפול בסרטן הערמונית, אלא שמומלץ שהפוטנציאל להתפתחות סרטן הרקטום יעלה בשיחה בין הרופאים והחולים, תוך הפעלת שיקול דעת בנוגע למהלך הטיפול האינדבדואלי בחולה ולאופן המעקב אחר חולים בסרטן הערמונית.

מגבלות המחקר כוללות העדר נתונים הנוגעים לסוג ההקרנות ולשיטת מתן טיפולי ההקרנות; מבנה תצפיתי ולא אקראי היוצר אפשרות הטיה סלקטיבית בבחירת החולים; והעדר מידע בנוגע לגורמי סיכון אחרים להופעת סרטן המעי הגס, פרט לגילאי החולים. תוצאות המחקר מתבססות על תוצאות בחולים שטופלו בשל סרטן הערמונית לפני שנת 1995 ולכן יתכן שהסיכון להתפתחות סרטן פחת כיום במידה מסוימת, אך לא נעלם לחלוטין, בשל פיתוחן של שיטות מודרניות יותר למתן טיפולי ההקרנות.

במאמר מערכת מצורף מצוין כוחו של המחקר בהשוואה למחקרים קודמים שנערכו בנושא, ועולה הסכמה למסקנות החוקרים.

עוד נכתב כי נראה זהיר להחשיב כל חולה שעבר הקרנות של האגן, עם שדות טיפול הכוללים את אזור הרקטום, כמצוי בסיכון מוגבר להתפתחות סרטן של הרקטום. מצוין כי המחקר הנוכחי מדגיש את העובדה שעם העליה במספר החולים השורדים לטווח ארוך את המחלה הממאירה הראשונית, יצטרכו הרופאים להתמקד במניעה ובגילוי מוקדם של גידולים סרטניים משניים, הקשורים למתן הטיפול.

לידיעה במדסקייפ

Gastroenterology. 2005;128:819-824, 1114-1117