מידע חדש ממחקר 17 MA הציג הפחתה של 40% בסיכון להופעת גרורות מרוחקות של סרטן השד ע”י טיפול המשך בפמרה (letrozole ) לאחר טיפול בטמוקסיפן.
ממצאי המחקר הוצגו במושב “BEST OF ONCOLOGY” בוועידה השנתית של האגודה האמריקאית לאונקולוגיה קלינית בניו אורלינס שבארה”ב. התפתחות גרורות באיברים מרוחקים היא גורם סיכון ידוע לתמותה מסרטן השד. בבדיקות מעקב לאחר תקופה ממוצעת של 2.5 שנים, הוכח יתרון הישרדות בנשים אשר הסרטן כבר התפשט לבלוטות הלימפה שלהן בעת האבחון. בקבוצה זו של משתתפות בניסוי, המהווה כ-50% של כל החולות במחקר 17-MA, התמותה הופחתה ב-39% לעומת מקבלי הפלצבו.
כידוע, כאשר יש התפשטות של הסרטן לבלוטות הלימפה יש סיכון גבוה יותר להתפתחות גרורות מרוחקות- ועולה הסיכון למות מהמחלה.
תוצאות המחקר מראות שפמרה היא התרופה ההורמונאלית הראשונה הנותנת יתרון הישרדות בקבוצה כלשהי של חולות שממשיכות לקבל טיפול לאחר השלמת טיפול בטמוקסיפן.
לסיכום, אומר דר‘ פול גוס, מנהל המכון למניעת סרטן השד בטורונטו, קנדה, “מחקר ה- MA-17 תומך באופציה טיפולית חדשה לחולות הממשיכות לקבל טיפול לאחר השלמת טיפול בטמוקסיפן, מאחר והטיפול בפמרה הביא להפחתה ניכרת בסיכון של הישנות סרטן השד והתפתחות סרטן חדש בשד. חשוב מכל, הטיפול בפמרה הפחית גרורות מרוחקות, שלעיתים קרובות גורמות למוות”.
המחקר- פרטים
המחקר נעשה ביוזמת מכון הסרטן הלאומי בקנדה ובתמיכת קונצרן התרופות נוברטיס. המחקר העריך את טיפול ההמשך בפמרה לעומת פלצבו בקרב 5,200 נשים בגיל המעבר עם סרטן השד שאובחן בשלבים מוקדמים.
בנוסף לתוצאות המצוינות לעיל לאחר מעקב חציוני של 2.5 שנים, נצפה שיפור בהישרדות ללא מחלה בקרב כל החולות במחקר כולו. המחקר הראה כי טיפול המשך בפמרה לאחר טיפול סטנדרטי בטמוקסיפן הפחית את הסיכון לחזרה של המחלה ב-42% לעומת פלצבו.
אודות המחקר:
17-MA הוא מחקר בינלאומי רב מרכזי בפאזה III אקראי וכפול סמיות.
בסתיו 2003, לאחר קבלת נתוני הביניים מהמחקר שפורסמו ב New England Journal of Medicine הוחלט ע”י ועדת בטיחות בלתי תלויה והחוקרים לחשוף את קבוצות המחקר ולאפשר לכל החולות שקיבלו פלצבו לעבור לקבוצת הטיפול הפעיל.
מידע נוסף על פמרה:
פמרה הינה תרופה המעכבת את אנזים ה- Aromatase ומהווה טיפול קו ראשון, הניתן דרך הפה אחת ליום לנשים בגיל המעבר עם סרטן שד מפושט מקומית או סרטן שד גרורתי. התרופה מאושרת גם כטיפול ניאו–אדג‘ובנטי (טרום–ניתוחי), ובחולות בהן התקדמה המחלה לאחר טיפול אנטי אסטרוגני.
כיום ניתן להשיג את פמרה ביותר מ-80 מדינות ברחבי העולם.
תופעות הלוואי השכיחות ביותר שנצפו במחקר לפי נתוני הערכת הביניים היו גלי חום, הזעה, בצקת,עליה ברמת הכולסטרול, כאבי ראש, עייפות, עצירות וסחרחורת, כאבי פרקים ושרירים. מתוכן רק גלי חום וכאבי פרקים ושרירים היו שכיחים יותר בקבוצת החולות שקיבלו פמרה.
התוויית נגד לפמרה קיימת בחולות עם רגישות יתר ידועה לחומר הפעיל או לאחד החומרים המרכיבים של פמרה. באופן כללי פמרה נסבלת היטב.
פמרה עלולה לגרום נזק לעובר במידה והיא ניתנת לאישה הרה. אין כיום ניסיון קליני בשימוש בפמרה בשילוב עם תרופות אנטי–סרטניות אחרות. השכיחות של אירועים טרומבו–אמבוליים פריפריים,אירועים לבבים ואירועים צרברו–וסקולריים הייתה 3-4% בכל אחת מהקבוצות.
מקור- הודעת חברת נובטריס
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!