הפחתה משמעותית של לחץ הדם מפחיתה את הסיכון לאירועים מוחיים בחולים עם מחלת עורקים כלילית (Hypertension )

מתוצאות ניתוח פוסט-הוק של נתוני מחקר ONTARGET , שפורסמו בכתב העת Hypertension , עולה כי ירידה חדה בלחץ הדם לערכים של 118/68 מ"מ כספית מביאה להפחתת הסיכויים לאירועים מוחיים, ללא הגדלת הסיכון לאוטם שריר הלב בחולים עם עדות למחלת עורקים כלילית.

ממצאי המחקר מדגימים את הבטיחות של הפחתת לחץ דם בטווח האמור, גם לערכים נמוכים מ-130/80 מ"מ כספית.

לאחר תקנון למשתנים שונים, כולל הקצאה אקראית, הפחתת לחץ דם מערכי הבסיס לוותה בסיכון נמוך יותר לאירועים מוחיים, ללא שינוי הסיכון לאירועים לבביים, בעוד שעליה בלחץ הדם הסיסטולי לוותה בעליה בסיכון לאירועים מוחיים ואוטם שריר הלב.

הפחתת לחץ הדם הסיסטולי ב-34 מ"מ כספית (מקביל למדדים באחוזון העשירי או לחץ דם של 118 מ"מ כספית), לדוגמא, לוותה בירידה של 16% בסיכון לאירועים מוחיים, בהשוואה לירידה של 7 מ"מ כספית בלבד. יחס הסיכון לאוטם שריר הלב עמד על 1.05.

מצד שני, עליה בלחץ הדם הסיסטולי בהיקף של 20 מ"מ כספית (מקביל לאחוזון 90 או לחץ דם של 160 מ"מ כספית) לוותה בעליה של 42% בסיכון לאירוע מוחי ועליה של 20% בסיכון לאוטם שריר הלב, בהשוואה לירידה של 7 מ"מ כספית בלבד.

דפוס דומה תואר בקשר בין שינויים בלחץ הדם הדיאסטולי והסיכון לאירועים לבביים ומוחיים.

כאשר החוקרים בחנו את לחץ הדם ולא את השינויים מתחילת הדרך, לא תואר קשר בין מדדי לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי ובין הסיכון לאוטם שריר הלב. עם זאת, באשר לאירועים מוחיים, זוהה קשר בין הסיכון הנ"ל ובין ערכים נמוכים וערכים גבוהים של לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי.

ממצאי המחקר תומכים ביעד לחץ דם סיסטולי נמוך מ-140 מ"מ כספית למניעת אירועים מוחיים בחולים בסיכון גבוה למחלות כל דם, עם עדות קודמת למחלת עורקים כלילית. הממצאים תומכים גם בהצהרה מדעית שפורסמה לאחרונה מטעם ה-AHA/ASA לפיה הירידה בלחץ הדם עם טיפול תרופתי הינה הגורם החשוב ביותר בהפחתת הסיכון לאירועים מוחיים.

Hypertension. 2014

שכיחות מוגברת של שברי עצמות בחולי צליאק (J Clin Endocrinol Metab )

בחולים עם מחלת צליאק שכיחות גבוהה כמעט כפליים של שברי עצמות, כך עולה מתוצאות סקירה חדשה, שפורסמו בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism .

במסגרת הסקירה הנוכחית, החוקרים בחנו את הנתונים מ-16 מחקרים שערכו השוואה של שיעורי ההיארעות של שברי עצמות בחולים עם מחלת צליאק ומשתתפים ללא אבחנה של מחלת צליאק. במחקרים שבחנו את הנתונים בנקודת זמן אחת, בחולים עם מחלת צליאק תועדה שכיחות גבוהה כפליים של שברי עצמות בעבר.

במחקרים שעקבו אחר המשתתפים לאורך זמן, באלו עם אבחנה של מחלת צליאק בתחילת הדרך תועדה עליה של 30% בסיכון לשברי עצמות ועליה של 69% בסיכון לשברי ירך, בהשוואה לאלו ללא מחלת צליאק.

רק שני מחקרים בחנו שברי עצמות במשתתפים עם מחלת צליאק לא-מאובחנת אך עם עדות לנוגדנים ספציפיים למחלת צליאק בבדיקות דם ולא היה ברור אם קיים קשר בין המחלה ובין שברים בעצמות.

מאחר והמחלה משפיעה על ספיגת חומרי תזונה במעי הדק, היא עלולה להוביל להפרעה בספיגה של וויטמין D וסידן, או לדלקת כרונית במערכת העיכול, העשויים לפגוע בבניית עצם. הסברים אפשריים נוספים לקשר בין שברי עצמות ובין מחלת צליאק כוללים שינויים הורמונאליים או דיאטה דלת-גלוטן, שלעיתים קרובות דלה במינראלים.

לאור הממצאים, החוקרים ממליצים להשלים בדיקות סקירה של כל חולה עם אבחנה חדשה של מחלת צליאק וכן בדיקת צפיפות עצמות שגרתית. עם זאת, הם קוראים להשלים מחקרים נוספים בנושא במטרה לקבוע אם הסיכון דומה עם מחלת צליאק לא-מאובחנת.

J Clin Endocrinol Metab 2014

לידיעה במדסקייפ

תוצאות מבטיחות לפרוביוטיקה במניעת וטיפול ב-Atopic Dermatitis (מתוך כנס מטעם ה-ACAAI )

מתוצאות שני מחקרים חדשים שהוצגו במהלך כנס מטעם ה-American College of Allergy, Asthma & Immunology , עולה כי תמצית פרוביוטיקה עשויה לשמש כאפשרות טיפול לא-תרופתי בחולים עם Atopic Dermatitis , ועשויה לסייע במניעת ביופילם פתוגני.  מהנתונים עולה עוד כי לטיפול יעילות כנגד ביופילם פתוגני ובעל השפעות נוגדות-דלקת.

במחקר הראשון נעשה שימוש בחומר להסרת שומנים מהעור כך שדגימות העור היבש ידמו Atopic Dermatitis . כאשר הדגימות נחשפו לתמצית הפרוביוטיקה, ההשפעה הייתה דומה לזו של Dexamethasone בכך שהשיבה את שלמות המחסום העורי, כפי שנקבע בבדיקות להערכת חדירות העור (לפי עמידות העור להולכת זרם חשמלי). בנוסף, רמות חלבון Filaggrin , מרכיב חשוב למחסום העורי, היו גבוהות כפליים בדגימות עור שנחשפו לתמצית הפרוביוטיקה, בהשוואה לדגימות שלא נחשפו לחומר הפעיל.

במחקר השני בחנו החוקרים תמצית פרוביוטיקה להערכת היצמדות, עיכוב והיפרדות מביופילם. תכונות ההיצמדות היו גבוהות כפליים בדגימות עור שנחשפו לתמצית פרוביוטיקה, בהשוואה לדגימות עור שטופלו בונקומיצין ומרופנם. בנוסף, הטיפול הפעיל היה יעיל יותר מטיפול אנטיביוטי בעיכוב ההידבקות של חיידקי MRSA לביופילם ויעיל פי חמש בהיפרדות החיידק. לתמצית גם פעילות ביולוגית כנגד MSSA , עם עיכוב 50-60% מיצירת ביופילם על משטחים.

מהממצאים הללו עולה כי תמציות פרוביוטיקה עשויות לשמש לטיפול ומניעת ביופילם של חיידקי MRSA בחולים עם מחלות עור כרוניות, דוגמת Atopic Dermatitis .

מתוך כנס מטעם ה-American College of Allergy, Asthma & Immunology

לידיעה במדסקייפ

עישון מלווה בסיכון מוגבר לממאירויות משניות (J Clin Oncol )

עישון סיגריות הינו גורם סיכון מוכח היטב לממאירויות ראשוניות, דוגמת ממאירויות של הריאה, שלפוחית שתן, כליות וראש וצוואר. כעת, מנתוני מחקר חדש עולה כי הסיכון המוגבר תקף גם להתפתחות ממאירויות משניות על-רקע עישון ותמותה.

החוקרים אספו נתונים מחמישה מדגמים פרוספקטיביים גדולים, שכללו למעלה מ-15,000 משתתפים 2,552 חולים עם ממאירות של הריאה בשלב I , 6,386 חולים עם ממאירות של שלפוחית השתן, 3,179 חולים עם ממאירות של הכליה ו-2,967 חולים עם ממאירות של ראש וצוואר. הם בחנו את הקשר בין הרגלי עישון לפני האבחנה של הממאירות הראשונית ובין הסיכון לממאירות משנית על-רקע עישון.

בקרב השורדים אובחנו 866 ממאירויות משניות על-רקע עישון (6%), כאשר מדובר בגידולים ראשוניים ברורים ולא גרורות של הממאירות הראשונה.

בחולה עם ממאירות ריאתית בשלב I , הסיכון לממאירות שניה על-רקע עישון היה גבוה פי 2.6 בשורדים שעישנו פחות מ-20 סיגריות ביום, בהשוואה לאלו שלא עישנו מעולם והיה גבוה פי 3.3 באלו שעישנו 20 סיגריות ומעלה ביום. דפוסים דומים תוארו באלו ששרדו ממאירות של הכליה, ראש וצוואר ושלפוחית שתן.

הסיכון לתמותה עקב אחר קשר מנה-תגובה דומה. לדוגמא, הסיכון לתמותה היה גבוה פי 2.4 בשורדים של ממאירות ריאתית בשלב I שעישנו פחות מ-20 סיגריות ביום, בהשוואה לאלו שלא עישנו מעולם והיה גבוה פי 3.1 באלו שעישנו 20 סיגריות ומעלה ביום.

מניתוח הנתונים עולה כי הסיכון לממאירויות משניות על-רקע עישון גבוה פי 3.3-5.3 בנבדקים ששרדו מחלות ממאירות ועישנו 20 סיגריות ומעלה ביום לפני האבחנה של הממאירות הראשונה, בהשוואה לאלו שלא עישנו מעולם. התוצאות היו מובהקות סטטיסטית.
מדובר במחקר הגדול ביותר עד כה להערכת ההשפעה של עישון סיגריות והסיכון לממאירויות משניות על-רקע עישון.

J Clin Oncol. Published online November 10, 2014

טיפול קוגניטיבי וטכניקות קשיבות עשויים לסייע בדיכאון לאחר מנופאוזה (Maturitas )

פסיכותרפיה וטכניקות קשיבות (Mindfulness ) עשויים לסייע לנשים רבות הסובלות מדיכאון במהלך מנופאוזזה, כך עולה מסקירה חדשה של הנתונים בנושא.

לדברי החוקרים, מחקרים מעטים בחנו אם טיפול קוגניטיבי מהווה חלופה טובה לנשים שאינן יכולות או אינן מעוניינות בטיפולים תרופתיים, אך המחקרים הבודדים שעשו כן הדגימו תוצאות חיוביות. הם מוסיפים כי טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מסייע למטופלים לשנות את אופן החשיבה והתחושה שלהם ומוביל לחיים פרודוקטיביים יותר. טיפול התנהגותי מתמקד יותר בשינוי פעולות המעודדות הרס-עצמי.  מדיטציית קשיבות מסייעת למטופלים להתמודד טוב יותר עם מצבי דחק.

במחקר הראשון, במחצית מבין 169 נשים סביב מנופאוזה שלקחו חלק ב-16 מפגשי טיפול פרטני חומרת הדיכאון לאחר הטיפולים הייתה נמוכה יותר באופן ניכר וב-25% מהנשים לא תועד עוד דיכאון לאחר הטיפולים. היקף הדיכאון היה נמוך יותר גם בנשים לאחר 16 מפגשים בני שעתיים, שנערכו פעמיים בשבוע, במחקר אחר שכלל 44 משתתפות.

הנשים חשו פחות דיכאון לאחר טיפול שכלל הדרכה, כישורי התמודדות והרפיית שרירים להקלה על תסמיני מנופאוזה בחלק מבין 12 מחקרים שבחנו דיכאון כאחד ממספר תסמיני מנופאוזה.לאחר טכניקות מבוססות-קשיבות להקלה על מתחים  וטכניקות הרפייה הנשים דיווחו על הקלה בתחושת הדיכאון.

עם זאת, טיפולים קוגניטיביים לא הובילו בכל המקרים להקלה על דיכאון. בחלק מהמקרים, ייתכן כי הדבר נבע מכך שהנשים נדרשו לתכניות המתמקדות יותר בתסמינים הגופניים, דוגמת גלי חום או יובש נרתיקי והתחושות בעקבות המעבר למנופאוזה.

החוקרים מזהירים כי חלק מהמחקרים שנבחנו בסקירה היו קטנים ולא כלל מעקב מספק, לא כללו קבוצת השוואה או כללו רק נשים עם דיכאון קל.

למרות שאין מחקרים רבים בספרות הרפואית בכל הנוגע לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי כאמצעי יעיל להקלה על תסמיני מנופאוזה, מומחים רבים תומכים בטיפולים אלו מזה למעלה משלושה עשורים.

לאור הסיכון הנמוך הכרוך בטיפולים אלו, הכותבים מאמינים כי יש מקום לשקול התערבות זו בנשים שאינן יכולות או אינן מעוניינות בטיפולים תרופתיים להקלה על תסמיני מנופאוזה.

Maturitas 2014

לידיעה במדסקייפ

ההשפעה המזיקה של מריחואנה על מבנה המוח בולטת יותר עם שימוש בסם מגיל צעיר (Proc Natl Acad Sci .)

הקשר בין שימוש ארוך-טווח במריחואנה ובין שינוי מבנה המוח תלוי בגיל בעת השימוש הראשון בסם ומשך השימוש, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש נובמבר בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America .

המחקר כלל 110 מבוגרים והחוקרים מצאו כי בקרב אלו שהשתמשו במריחואנה לאורך זמן ארוך נפח החומר הלבן היה קטן יותר, לצד עליה בקישוריות התפקודית והמבנית בקורטקס אורביטו-פרונטאלי, אזור במוח האחראי לקבלת החלטות, בהשוואה לאלו שלא השתמשו בסם. מהממצאים עולה עוד כי שימוש סדיר בסם מגיל צעיר מלווה בעליה בקישוריות התפקודית בחומר הלבן, בעוד ששימוש ארוך במריחואנה מלווה בירידה בקישוריות המבנית.

במסגרת המחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעות המוחיות של THC (Delta-9-Tetrahydrocannabinol ), המרכיב הפעיל בקנאביס, באמצעות שלוש טכניקות הדמיה בתהודה מגנטית.

הם השתמשו בבדיקת MRI של המוח למדידת נפח החומר הלבן ב-48 מבוגרים שהשתמשו במריחואנה (גיל ממוצע של 28.3 שנים) ו-62 ביקורות תואמות שלא השתמשו בסם (גיל ממוצע של 30 שנים) מאלבקרקי, ניו-מקסיקו.

משתמשים בקנאביס דיווחו כי השתמשו בקנאביס לפחות ארבע פעמים בשבוע במהלך ששת החודשים האחרונים. שימוש נוכחי במריחואנה אושר באמצעות בדיקות שתן.

בדיקת Functional MRI בזמן מנוחה שימשה למדידת הקישוריות התפקודית של המוח, ובדיקת DTI (Diffusion Tensor Imaging ) שימש להערכת קישוריות מבנית בין אזורים מוחיים דרך מסילות בחומר הלבן. בדיקת FA (Fractional Anisotropy ) שימשה כקנה מידה לתיאור עיבודי DTI .

מהתוצאות עולה כי בקרב משתמשים במריחואנה נפח החומר האפור היה קטן באופן מובהק  באזור האורביטו-פרונטאלי המרכזי מימין ובאזור אורביטו-פרונטאלי עליון משמאל, בהשוואה לאלו שלא השתמשו בסם, והקישוריות התפקודית במנוחה הייתה גבוהה יותר בקורטקס האורביטו-פרונטאלי משמאל ומימין ובאזור הטמפוראלי משמאל ומימין.

העליה בקישוריות התפקודית בקרב משתמשים במריחואנה מעידה על מנגנונים מפצים, עם גיוס החומר האפור לפיצוי על השינויים בקורטקס האורביטו-פרונטאלי.בקרב משתמשים בקנאביס תועדה קישוריות מבנית גבוהה יותר בבדיקת FA באזור ה-Forceps Minor , המקשר בין אזורים אורביטו-פרונטאלים. ייתכן כי לקנאביס השפעות שונות על מסילות ספציפות.

חשיפה לראשונה למריחואנה בגיל צעיר יותר לוותה בקישוריות תפקודית גבוהה יותר בקורטקס האורביטו-פרונטאלי.

לסיכום, תואר קשר הפוך ומשמעותי בין נפח החומר האפור בקורטקס האורביטו-פרונטאלי ובין בעיות פסיכולוגיות וסוציאליות באלו שהשתמשו רק במריחואנה. נפחים נמוכים יותר לווה במדדים גבוהה יותר בשאלוני Marijuana Problem Survey .

מהנתונים עולות השפעות דיפרנציאליות של שימוש ראשוני ושימוש כרוני במריחואנה, העשויות להעיד על התהליכים המורכבים במערכת העצבים בעקבות חשיפה למריחאונה.

Proc Natl Acad Sci. Published online November 10, 2014

לידיעה במדסקייפ

האם שימוש ממושך בטלפונים ניידים וטלפונים סלולריים מעלה את הסיכון לגידולים מוחיים? (Pathophysiology )

שימוש ארוך-טווח בטלפונים ניידים ואל-חוטיים מלווה בסיכון מוגבר לגליומה, הסוג הנפוץ ביותר של גידולים מוחיים, כך עולה מתוצאות המחקר האחרון בנושא, שפורסמו במהלך חודש אוקטובר בכתב העת Pathophysiology .

מהמחקר החדש עולה כי הסיכון לגידולי גליומה היה גבוה כמעט פי שלוש בקרב אלו שהשתמשו בטלפונים אל-חוטיים במשך למעלה מ-25 שנים וכי הסיכון היה גבוה יותר גם באלו שהחלו להשתמש בטלפונים ניידים או אל-חוטיים לפני גיל עשרים.

במסגרת המחקר הנוכחי אספו החוקרים נתונים משני מחקרי מקרה-ביקורת באשר לגידולים מוחיים ממאירים, עם הוכחה היסטופתולוגית. המחקר הראשון כלל משתתפים בגילאי 20-80 שנים, שאובחנו בין השנים 1997-2003, המחקר השני כלל משתתפים בגילאי 18-75 שנים, שאובחנו בין 2007-2009.  למקרים התאימו ביקורות מאותו מין ובגיל דומה, שנבחרו באקראי ממאגר Swedish Population Registry .

כל המשתתפים מילאו שאלון מפורט להערכת החשיפה לטלפונים ניידים וטלפונים אל-חוטיים.

ניתוח הנתונים כלל 1,498 מקרים של גידולים מוחיים ממאירים; גיל המשתתפים הממוצע עמד על 52 שנים. מרבית המשתתפים (92%) אובחנו עם גליומה, ומעט למעלה ממחציתם (50.3%) אובחנו עם הגידול הממאיר הנפוץ ביותר (Glioblastoma Multiforme או Astrocytome בדרגה IV ). עוד נכללו במחקר 3,530 ביקורות, בגיל ממוצע של 54 שנים.

מהנתונים עולה סיכון מוגבר לגליומה על-רקע שימוש בטלפונים ניידים וטלפונים אל-חוטיים במשך למעלה משנה, לאחר תקנון לגיל בעת אבחנה, מין, מצב סוציו-אקונומי ושנת אבחנה. הסיכון הגבוה ביותר תואר באלו שהשתמשו בטלפונים ניידים במשך למעלה מ-25 שנים.

הסיכון היה גבוה יותר ככל שעלה השימוש בטלפונים אל-חוטיים. יחסי הסיכויים עלו בעקביות עם עליה במספר שעות השימוש במכשירי הטלפון.

הסיכון לגליומה היה הגדול ביותר באזורי המוח עם החשיפה הגדולה ביותר, כאשר יחס הסיכויים היה גבוה יותר באזור האונה הטמפוראלית ואונות סמוכות באותו צד בו נעשה שימוש במכשירי הטלפון.

הסיכון היה הגבוה ביותר בקרב משתתפים שהשתמשו לראשונה בטלפונים ניידים (יחס סיכויים של 1.8) או טלפונים אל-חוטיים (יחס סיכויים של 2.3) לפני גיל עשרים שנים, אם כי מספר המקרים והביקורות היה קטן יחסית.

החוקרים מסבירים כי ילדים ומתבגרים חשופים יותר לקרינה אלקטרומגנטית בהשוואה למבוגרים מאחר ועצם הגולגולת שלהם דקה יותר והראש שלהם קטן יותר. המוח עדיין מתפתח עד בערך גיל עשרים, ועד לתקופה זו הוא יחסית פגיע לנזקי סביבה.

מהנתונים עלה סיכון מוגבר עם שימוש במכשירים ניידים מדור-שלישי, בהשוואה לסוגים אחרים, אך ממצא זה מבוסס על תקופת חביון קצרה ומספרמשתתפים קטן יחסית. החוקרים מסבירים כי מכשירי טלפון מדור שלישי פולטים אותו גלי קול בפס רחב, שבאופן תיאורטי בעלי השפעות ביולוגיות משמעותיות יותר בהשוואה לאותות אחרים. השפעות אלו עשויות לכלול עליה בייצור ROS (Reactive Oxygen Species ) או השפעה על גן p53 , המעורבים בהתפתחות גידולים ממאירים.

החוקרים מאמינים כי הממצאים מחזקים את המסר לפי פליטת קרינה אלקטרומגנטית ממכשירי טלפון נייידים נחשבת קרצינוגן לפי הגדרות ה-IARC (International Agency on Research on Cancer ) ויש לעדכן בהקדם את ההנחיות הנוכחיות בנוגע לחשיפה לקרינה זו.

Pathophysiology. Published online October 28, 2014

תוחלת החיים של חולי הפטיטיס C שהשיגו תגובה וירולוגית ממושכת דומה לזו של האוכלוסיה הכללית (JAMA )
מחקר חדש מ -JAMA מדווח כי מטופלים עם הפטיטיס C להלן HCV) ) אשר השיגו תגובה וירולוגית ממושכת  נהנים מתוחלת חיים דומה לזו של האוכלוסייה הכללית . 

החוקרים מציינים ברקע כי כ-3 מיליון איש בארה"ב נגועים באופן כרוני ב -HCV . תוחלת החיים של מטופלים אלה פוחתת בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, בעיקר בשל התפתחות שחמת כבד, כשל כבד, וקרצינומה של תאי הכבד . מחקרים קודמים הראו שהסיכון לתמותה מכל סיבה נמוך יותר בין מטופלים עם HCV כרוני ופיברוזיס כבדי מתקדמת במידה והושגה תגובה וירולוגית ממושכת (SVR) , אך ההשוואות נעשו מול מטופלים שלא השיגו SVR . כעת ביקשו החוקרים להשוות את תוחלת החיים של חולי HCV , פיברוזיס, ושחמת עם וללא השגת SVR עם האוכלוסייה הכללית .

החוקרים עשו שימוש בנתונים אודות הישרדות ב – HCV כרוני ופיברוסיס כבד מתקדם מתוך מחקר קודם. החוקרים בחנו את ההישרדות הכוללת שהושגה בכל רמה של תגובה וירולוגית לטיפול ואותה הישוו לפרטים תואמים באוכלוסייה הכללית .

בסה"כ נעשה מעקב אחר 530 מטופלים לאורך תקופה חציונית של 8.4 שנים. המעקב הושלם ב-454 מטופלים (86%) .

הגיל החציוני היה 48 (בטווח 42-56) , ו-70% היו גברים, עם השגת SVR ע"י 36% .

13  מטופלים עם SVR נפטרו, כך ששיעור ההישרדות הכוללת היה 91.1% (בטווח 85.5%-96.7%) , אשר לא היה שונה באופן מובהק מההישרדות באוכלוסייה הכוללת התואמת

בניגוד לכך, 100 מטופלים שלא השיגו SVR נפטרו, ושיעור  ההישרדות ה-10 שנתי  שלהם היה 74% (בטווח 71.6%-79.8%) אשר היה נמוך באופן מובהק בהשוואה לאוכלוסייה הכללית התואמת .

החוקרים מסכמים כי בין מטופלים עם HCV ופיברוסיס או שחמת הכבד, השגת SVR קשורה עם הישרדות דומה לזו של האוכלוסייה הכללית, בעוד שאי השגת SVR קשורה להישרדות פחותה .

לדעת החוקרים, ההישרדות המצוינת בין מטופלים עם מחלות כבד מתקדמות ו -SVR מוסברת בשל הקשר בין SVR והנסיגה בדלקת הכבד והפיברוסיס, הפחתה בלחץ ורידי הכבד, הפחתה של הופעת קרצינומה בכבד וכשל כבדי, כמו גם הפחתה בהופעת סוכרת, מחלת כליות בשלב הסופי, ואירועים קרדיווסקולרים .

החוקרים מציינים שלמרות שמטופלים עם שחמת הכבד ו -SVR עדיין נמצאים בסיכון לקרצינומה בכבד, שיעורי ההיארעות של קרצינומה בכבד נמוכים וההישרדות גבוהה יותר באופן ניכר בהשוואה לאלה שלא השיגו SVR .  

JAMA. 2014;312(18):1927-1928

אנמיה מעלה את הסיכון לנזק כלייתי חד ופוגעת בסיכויי ההחלמה (מתוך כנס ה-Kidney Week )

מתוצאות שני מחקרים חדשים, שהוצגו במהלך כנס ה-Kidney Week לשנת 2014, עולה כי אנמיה מעלה את הסיכון לנזק כלייתי חד בחולים מאושפזים. בנוסף, מהנתונים עלה כי עם עליה בחומרת האנמיה, חלה עליה בסיכון לנזק כלייתי חד.

אנמיה הוגדרה בנוכחות ריכוז המוגלובין נמוך מ-10 גרם לד"ל, והינה גורם סיכון הפיך ידוע לנזק כלייתי חד בחולים המיועדים לניתוח לבבי. עם זאת, חסרים נתונים אודות השכיחות של אנמיה בחולים מאושפזים מסיבות פנימיות.

במסגרת המחקר נאספו נתונים באופן רטרוספקטיבי אודות 1,946 חולים מאושפזים במחלקות פנימיות במהלך 24 חודשים. 348 החולים עם נזק כלייתי חד היו מבוגרים יותר משמעותית בהשוואה ל-1,598 החולים ללא נזק כלייתי חד, עם מדד מסת גוף גבוה יותר ושכיחות גבוהה יותר של מחלות רקע.

נזק כלייתי חד הוגדר בנוכחות עליה של 0.3 מ"ג לד"ל בריכוז קריאטינין בדם, בתוך 48 שעות, או עם צורך בטיפול כלייתי חליפי.

בשיעור גבוה יותר באופן מובהק סטטיסטי של חולים עם נזק כלייתי חד, בהשוואה לאלו ללא נזק כלייתי חד, היה ריכוז ההמוגלובין בתחילת המחקר נמוך מ-10 גרם לד"ל (51.1% לעמת 37.9%).

בתחילת המחקר, ממוצע רמת המוגלובין היה נמוך יותר באופן מובהק בחולים עם נזק כלייתי חד  (10.2 לעומת 10.8 גרם לד"ל.). בכל נקודות הזמן לאורך האשפוז, ריכוז ההמוגלובין היה נמוך יותר בחולים עם נזק כלייתי חד. עם זאת, לא תועד מתאם בין רמת ההמוגלובין ובין חומרת המחלה.

הסיכוי להחלמה מלאה או חלקית עלה משמעותית בחולים עם ריכוז המוגלובין מעל 10.5 גרם לד"ל, בהשוואה לאלו עם ריכוז המוגלובין של 9.24 גרם לד"ל ומטה.

החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים להערכת הנושא באוכלוסיות אחרות.

מתוך כנס ה-Kidney Week

לידיעה במדסקייפ