סיפור אישי; הסטטוסקופ (FREE)

סיפור אישי

הערת העורך: סטטוסקופ הינו מסכת, אבל אנחנו נשתמש במילה הלועזית המוכרת לנו.

לא היה חסר הרבה שהפעם אוותר על הסטטוסקופ. היה זה כבר סוף היום, וגם סוף השבוע, צווארי כאב, ופחדתי מהפגישה שעמדה לפני. הפגישה תהיה פסיכולוגית בלבד, ללא צורך להציע אבחנה של מחלה ששימוש בסטטוסקופ יכול לפתור, ובכל זאת תליתי אותו סביב צווארי, כי זה נתן לי בטחון. אולי בכל זאת הסטטוסקופ יעזור לי להתמודד עם הבעיות שיתעוררו בפגישה הבאה, אולי יעזור לי לשאול, לברר ואולי גם להקשיב.

מיהרתי אל החדר בו חיכו לי הילד ואביו. כבר ראיתי אותם בלוויה לפני חודש, אם כי המפגש היה בכנסייה צפופה, כשאני לחה מדמעות ומעורפלת, ולא הייתי בטוחה אם הם בכלל מזהים אותי. ניסיתי להיזכר מתי ראיתי את האב לאחרונה במרפאתי. בדרך כלל הייתה זו האם שהביאה את הילד ואחיו הגדול כאשר גדלו קצת, אבל זכרתי היטב שהאב היה נוכח במרפאה כשהיו  תינוקות.

נזכרתי גם בפגישה נוספת שהתקיימה עם שני ההורים, כאשר תוצאות הבדיקה הפסיכו-חינוכית התקבלו. נפגשתי עם שניהם כדי לפרש את הממצאים של הבדיקה האחרונה של ילד בלונדיני ומתוק זה, ילד שאותו אימצו לא מזמן, ועמד להתמודד בקרוב עם אתגרים חינוכיים ואינטלקטואליים, ועם בעיות קשב וריכוז. במשך אין ספור ביקורים, ראיתי איך האימא הופכת להיות עורכת דין חריפה ונוקשה. את האב הרגוע בעל העיניים החביבות פחות הכרתי. עכשיו הוא ישב לפני ועשה רושם שהוא בטוח שאני אדע בדיוק מה צריך להגיד.

אבל מי יודע מה להגיד לבן 13 שנכח ברגע מותה של אימו, כאשר מכונית אדומה טיילה במדרון הרחוב בזמן טיול של שניהם עם הכלבה ביום ראשון של קיץ?

תהיתי איך עלי להתחיל. נזכרתי בשעות אחר הצהרים של אותו יום נעים בחודש מרץ. הילד עוד לא הבין מה קרה לאימו. באותו יום מיהרתי הביתה מהעבודה כדי להתחיל לעבוד בגינה, להכין את האדמה לשתילת אפונה. “יום נפלא” חשבתי לעצמי, עד שהטלפון צלצל והזמין אותי בחזרה למרפאה. “כנראה לא כל־כך נפלא…” אמרתי לעצמי כשהבנתי מה קרה.

הילד צעק: “הנהג אפילו לא טרח לעצור, ואימא עפה אולי 3 מטר באוויר. ככה מתנהגים?” האב הסכים והסתכל אליי: “נכון, היא עפה באוויר אולי 3 מטר. גם הכלבה עפה, אבל היא בסדר.”  כאשר נכנסתי לחדר לפני כמה רגעים, הייתי מוכנה עם כמה מילים של השתתפות בצער. אבל עכשיו ברור היה לי שהילד דורש יותר. נגעתי בצוואר הכואב שלי, ובקצה של הסטטוסקופ שלי. ואז גיליתי מה חרוט עליו. קיבלתי את הסטטוסקופ לפני שנים רבות כשהתחלתי ללמוד רפואה. ומה היה כתוב בו?  “הקשב לחולה שלך ולליבו!”.

לילד לא הייתה סבלנות להרהורים שלי. הוא צעק: “המשטרה תפסה את הנהג. אני בטוח שהוא יעמוד למשפט ויקבל מאסר עולם. אין ספק שאת כל חייו הארוכים הוא יבלה בין כותלי בית הסוהר. אני יודע שאימא עכשיו שם למעלה מסתכלת עליי. זה לא נכון, אבא?” האב זע באי נוחות בכיסאו והקשיב לבנו.

הבנתי שהגיע תורי להגיד משהו, אבל התקשיתי להוציא קול.

“מה שלומך?” – שאלתי את הילד. לא שאלה מוצלחת כל־כך, אבל זה כל מה שיכולתי לשאול… והנה, זה פעל. הילד הצביע על חזהו. לו הייתי רופאה למבוגרים הייתי מביאה גם מכונת EKG.

“זה בדיוק כאן, ואני מרגיש דפיקות בחזה.” הפעם קולו היה רציני ונמוך.

“האם אתה חושב שהלב שלך נשבר?” שאלתי. “יכול להיות שכן. תוכלי לבדוק?” הוא הצביע על הסטטוסקופ. הוא קפץ על מיטת הבדיקה, פתח את חולצתו וחיכה לי. הוקל לי כי הרגשתי שהאווירה נוחה יותר. האזנתי לחזהו ואז מסרתי לו את הסטטוסקופ. “לי נשמע שהלב שלך בריא לגמרי, אבל גם עצוב מאוד.”

הרגשתי שהבדיקה הקלינית שלי אכזבה אותו. הרי הקשבתי לכל סנטימטר של חזהו. למה עוד ציפה?  הוא הצביע על שרוול מכשיר לחץ הדם. “תבדקי אותי גם בזה!” הוא רצה שאהיה יסודית. שמחתי לעשות כל מה שדרש. אולי זה יקל במשהו על העצב שלו.

לאחר שאמר כל מה שהיה על ליבו באותו יום, ירד מהמיטה ונעמד לידי, חיוור כל־כך ועדין. חיבקתי אותו, ולרגע קט גופו נמס לתוך הגוף שלי . ואז הוא עזב אותי וחיפש את הדבקית  שכל ילד מקבל בתום הביקור.

הסיפור מובא מכתב העת JAMA שפורסם ב 14 ביוני 2022.

 

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

  • סיפור אישי; הסטטוסקופ (FREE)

    סיפור אישי; הסטטוסקופ (FREE)

    הערת העורך: סטטוסקופ הינו מסכת, אבל אנחנו נשתמש במילה הלועזית המוכרת לנו. לא היה חסר הרבה שהפעם אוותר על הסטטוסקופ. היה זה כבר סוף היום, וגם סוף השבוע, צווארי כאב, ופחדתי מהפגישה שעמדה לפני. הפגישה תהיה פסיכולוגית בלבד, ללא צורך להציע אבחנה של מחלה ששימוש בסטטוסקופ יכול לפתור, ובכל זאת תליתי אותו סביב צווארי, כי […]

  • סיפור אישי - The trust fall (חינם)

    סיפור אישי - The trust fall (חינם)

    מריה בודקת את הפנים שלי ולבסוף אומרת “טוב להכיר אותך”. אני מתמחה בנוירולוגיה וכעת עובדת ביחידה לרפואה פליאטיבית.  אני צופה ברופא המחלקה ובכומר ששניהם מכירים היטב את מריה. היא מקבלת את שניהם בסבר פנים יפות. רואים את השיניים העליונות שלה, כולל הרווח בו שן אחת חסרה. באף שלה מונח צינור פלסטי קשיח, ובתוכו עמוד של […]

  • סיפור אישי; מתמחה וגם מטופלת (FREE)

    סיפור אישי; מתמחה וגם מטופלת (FREE)

    אני נכנסת לחדר החולה שלי, מר צ’, בן 64, חייל לשעבר. הוא התקבל למחלקה לפני כמה ימים בעקבות הקאה דמית גדולה. אני חוזרת על משפט זה כל בוקר, אבל האמת היא שזה בכלל לא מתאר את החולה. למדתי יותר פרטים מתוצאות המעבדה שלו, מבדיקות ההדמיה שלו ומהתוצאות הפתולוגיות. אבל להכיר אותו ממש, הכרתי רק בזכות […]

  • סיפור אישי; עזרה בבית (FREE)

    סיפור אישי; עזרה בבית (FREE)

    “לאימא שלך אין עוזרת בית כי היא ניתקה את שיחת הטלפון אתנו.” “מה? באמת?” שאלתי בתדהמה.   “כך רשום אצלי בדיוק”. ברפואה, אם זה רשום, הרי זו האמת. אני מאדימה מרוב מבוכה, אבל כרופאה מעוצבנת קצת, אין לי זמן להתווכח. אני פונה לאימא ושואלת: “אימא, האם זה נכון שניתקת את השיחה עם העובדת הסוציאלית מהעירייה?”  “לא […]

  • סיפור אישי - בבקשה אל תשמרו עליי (FREE)

    סיפור אישי - בבקשה אל תשמרו עליי (FREE)

    “אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך כל כך” – הודעה זו השאירה סבתא לולו  (Lolo)  שלי  בטלפון אתמול בערב, לפני שניסתה להתאבד.  למחרת, בבוקר יום ראשון בהיר בשנת 2018, קיבלתי שיחה ממספר טלפון שלא הכרתי. “מצאו את הסבתא שלך ללא הכרה”. הדוברת הזדהתה כעוזרת לרופא במקרי חירום. אני הרופא היחיד במשפחה ולכן מיהרתי לשדה התעופה […]

  • סיפור אישי; קיסר הקיסרות (חינם)

    סיפור אישי; קיסר הקיסרות (חינם)

    סתיו 1985. אורות הפרוזדור סנוורו אותי כאשר יצאתי מהמחלקה וריח שתן היה באוויר. הרגשתי נפוחה. הרגשת נימול מתחת לעור, והעור יבש וסדוק. טיפת זיעה נוטפת מעל חולצתי. העיניים שלי בוערות. אף לא הייתי כל כך צמאה, ואף פעם גם לא הושפלתי כמו היום. מנהל המחלקה, מחלקת פנימית ב’, כעס עלי בפני כל משתתפי הביקור, על […]

  • סיפור אישי - הדברים הקטנים (FREE)

    סיפור אישי - הדברים הקטנים (FREE)

    “מאחר שספירת הלויקוציטים הגיעה לרמה מעל אלף, אינך לוקה עוד בנויטרופניה ואינך בסיכון לזיהום רציני. נוכל להפסיק מתן תרופות אנטיביוטיות,” הסברתי באיטיות אבל בהתרגשות לאדון מ’, אדם בגיל העמידה ששכב במחלקה כבר חודש ימים לאחר השתלת תאי גזע  כחלק מהטיפול למחלת הלויקמיה שלו. לאחר ההשתלה הוא לקה בזיהום מפחיד שדרש אשפוז ביחידה לטיפול נמרץ. “זהו סימן […]

  • סיפור אישי; טעם התקווה (FREE)

    סיפור אישי; טעם התקווה (FREE)

    החזקתי את המזרק בידי, שאלתי את עצמי אם יש לי כל מה שדרוש לפעולה: תחבושת, צמר גפן ומתקן לפסולת. וחשוב מכול, האם אדע לפתוח את כיסוי המחט שהוא כנראה מסוג חדש.  דחפתי את המחט דרך העור והזרקתי. כאשר הוצאתי את המחט אמרתי לעצמי: הזריקה הראשונה  שנתתי במרכז הכינוסים, בו התנדבתי לחסן נגד מחלת הקורונה, הצליחה. […]

  • סיפור אישי; כאשר low-tech מנצח (FREE)

    סיפור אישי; כאשר low-tech מנצח (FREE)

    כאשר הגיע אפריל 2020  כבר הייתי מוכן לשוחח עם חולים דרך הווידאו. מגפת ה Covid-19  דרשה שחולים, קלינאים וכל אנשי הצוות הטיפולי יישארו בבית. כתוצאה מכך המרפאות בארצות הברית  שיפרו את תחזוקת  אמצעי התקשורת שברשותם. הייתי מעוניין לראות את החולים שלי ולשוחח אתם בווידאו, ולהיות חלק ממהפכת הבריאות הדיגיטלית. רוב החולים שלי היו דוברי ספרדית  […]