במאמר שפורסם בכתב העת Neurology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי הנוגדן החד-שבטי Ofatumumab (קיסימפטה) יעיל יותר מהתכשיר האימונו-מודולטורי Teriflunomide(אובג’יו) בהשגת הפוגה בחולים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית, באוכלוסיות מרקע אתני שונה.
החוקרים השלימו ניתוח פוסט-הוק של מחקר ASCLEPIOS I ו-ASCLEPIOS II להשוואת היעילות והבטיחות של Teriflunomide לעומת Ofatumumab בחולים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית מגזע ורקע אתני שונה.
שני המחקרים היו זהים, מחקרים רב-מרכזיים אקראיים, כפלי-סמיות עם קבוצת ביקורת פעילה, אשר נערכו במקביל. המשתתפים חולקו באקראי ביחס 1:1 לקבלת Ofatumumab במינון 20 מ”ג בזריקה תת-עורית כל ארבעה שבועות (לאחר מנות העמסה של 20 מ”ג בימים 1, 7 ו-14) או טיפול פומי ב-Teriflunomide במינון 14 מ”ג פעם ביום למשך עד 30 חודשים.
מדגם המחקר כלל 1,882 משתתפים בגילאי 18-55 שנים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית, כאשר 946 טופלו ב- Ofatumumab ו-936 טופלו ב-Teriflunomide.
התוצאים שנבחנו כללו את שיעור המשתתפים שהשיגו את היעד של העדר עדות למחלה פעילה (NEDA-3), שיעורי התלקחות שנתיים, אירועים חריגים ואירועים חריגים חמורים.
מהנתונים עולה כי במהלך 24 החודשים הראשונים, Ofatumumab לווה בסיכוי גבוה יותר להשגת NEDA-3 לעומת Teriflunomide, עם הבדלים מובהקים סטטיסטית בשחורים לא-היספאנים, היספאנים/לטינים ולבנים שאינם-היספאנים (p<0.0001).
בקרב שחורים לא-היספאנים שטופלו ב- Ofatumumab תועד הסיכוי הגדול ביותר להשגת NEDA-3 עם יחסי סיכויים הנעים בין 8.88 ועד 15.0 (p=0.0067).
שיעור המשתתפים ללא נגעים העוברים האדרה של גדוליניום היה גבוה יותר בזרוע הטיפול ב- Ofatumumab לעומת Teriflunomide בכל תתי הקבוצות, עם הבדלים משמעותיים בכלל האוכלוסייה ובתתי-קבוצות ספציפיות (p<0.0001).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על עדיפות ל- Ofatumumab לעומת Teriflunomide בקבוצות חולים מרקע אתני שונה. ישנה חשיבות רבה להבנת הבדלים בתגובה לטיפולים כנגד טרשת נפוצה במטרה לספק לכל חולה את הטיפול היעיל ביותר עבורו. תת-ייצוג של אוכלוסיות שונות עדיין מהווה מגבלה משמעותית של המחקר הרפואי וחשוב כי מחקרים בעתיד יכללו מטופלים מרקעים שונים במטרה לסייע בתהליכי קבלת החלטות.
Neurology, July 17, 2024
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!