מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת JAMA Network Open עולה כי Prasugrel מלווה בשיעורים נמוכים יותר של תמותה, אוטם לבבי ואירוע מוחי לעומת Ticagrelor כאשר ניתן לטיפול בחולים ששוחררו לאחר אשפוז בשל תסמונת כלילית חדה, כאשר ההשפעות בולטות במיוחד בחולים עם אוטם לבבי עם עליות מקטע ST.
החוקרים התבססו על נתונים ממאגר תביעות ביטוח בגרמניה בין ינואר 2012 ועד דצמבר 2021, במטרה לחקות את מחקר ISAR-REACT5. מדגם המחקר כלל 17,642 מבוגרים מותאמים (גיל ממוצע של 63.1 שנים, 26.1% נשים) ששוחררו לאחר טיפול פולשני בשל תסמונת כלילית חדה וקיבלו Ticagrelor (8,821 חולים* או Prasugrel (8,821 חולים) במסגרת אמבולטורית.
מבין המשתתפים במחקר, 9,739 אובחנו עם STEMI, 6,558 אובחנו עם NSTEMI ו-1,291 אובחנו עם אנגינה לא-יציבה; 98.5% מהחולים עברו התערבות כלילית מילעורית.
התוצא העיקרי היה משלב של תמותה מכל-סיבה, אוטם לבבי, או אירוע מוחי בתוך שנה אחת מהתחלת טיפול אמבולטורי עם אחת משתי התרופות. תוצאי סיום משניים כללו את המרכיבים הפרטניים של התוצא העיקרי לצד תרומבוזיס של התומכן; דימום מג'ורי נכלל כתוצא בטיחות.
לאחר שנה אחת, בקרב מטופלים ב-Ticagrelor תועד סיכון מוגבר לתוצא העיקרי המשולב, בהשוואה לאלו שטופלו ב-Prasugrel (יחס סיכון של 1.24, רווח בר-סמך 95% של 1.12-1.37). בהשוואה ל-Prasugrel, מתן Ticagrelor לווה בהיארעות גבוהה יותר של אוטם לבבי (יחס סיכון של 1.20, רווח בר-סמך 95% של 1.06-1.36) ואירוע מוחי (יחס סיכון של 1.33, רווח בר-סמך 95% של 1.02-1.74) אך לא תמותה מכל-סיבה.
לא תועדו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות בשיעורי תרומבוזיס של התומכן ודמם מג'ורי.
בתת-קבוצה של חולים עם STEMI, טיפול ב- Prasugrel לווה בשיעור נמוך יותר של התוצא העיקרי המשולב לעומת Ticagrelor (6.8% לעומת 9.3%); עם זאת, בחולים עם NSTEMI ואנגינה לא-יציבה, שתי התרופות הדגימו יעילות דומה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בהנחיות הממליצות על Prasugrel על-פני Ticagrelor בחולים עם אוטם לבבי חד המיועדים לגישת טיפול פולשנית.
JAMA Netw Open, Dec 2, 2024
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!